מפלצות הלילה הגשום | פרק 3
בבהלה נוראית הסתובבתי לאחור! וגיליתי שזה בסך הכל היה הדוד צ'רלס!
"אוי, אני מצטער," מלמל הדוד, "שכחתי לנגב את ידיי. רק הרגע שטפתי כלים, אז, סליחה אם הגעלתי אותך." התנצל הדוד צ'רלס.
"אין בעיה, הדוד צ'רלס! אמממ… תוכל להגיד לי איפה עליי לשים את המזוודות?" שאלתי.
"בקומה השנייה בבקשה, בחדר האירוח הרגיל שלכם," הורה הדוד צ'רלס, "ודרך אגב, אתה מאוד גבהת מאז הפעם האחרונה שנפגשנו. שנה וחצי עברה מאז."
הדוד צ'רלס הוא אדם קצת זקן, האמת. יש לו הרבה שערות שיבה, והוא די גבוה. פניו ארוכות וצרות, עיניו מצומקות. הדוד צ'רלס לובש משקפיים רק כשהוא קורא. בדרך כלל הוא יושב בספה ונח לו, הוא די משועמם רוב הזמן.
"תודה, הדוד צ'רלס." הודיתי לו על המחמאה. הדוד צ'רלס הביט בי חיוך אחרון ואז פנה חזרה אל המטבח. גם אני הבטתי בו ואז הרמתי את המזוודות. התחלתי לעלות במעלה המדרגות לעבר הקומה השנייה אך פיצוץ על-קולי פתאומי גרם לי להתגלגל בחזרה למטה "מה.. מה זה היה דוד צ'רלס?"
דממה.
"הדוד צ'רלס?"
בהלה החלה לכסות אותי. לאן לעזאזל הוא נעלם?
לפתע קלטתי מימין לזווית העין שלי את אבי נכנס הביתה בשעטה אדיר.
"מה קרה, אבא?" שאלתי בדאגה.
"החורף והשלכותיו!" זעם אבי, "כמעט הפלתי את כל המזוודות מהרעם הזה! לעזאזל!"
"גם אני…" השבתי במתינות פתאומית, "תגיד אבא, לעזור לך לסחוב את המזוודה הגדולה?" הצעתי.
"לא תודה קרייג, אני אסתדר לבד." ענה אבי, מעט זועף. הוא תפס שוב את המזוודה והחל לסחוב אותה אל הסלון, ואני פניתי אל חדר האירוח, החדר שבו אני והוריי ישנים. למעשה היו אלו שני חדרים – חדר קטן בתוך חדר גדול, בגדול ישנו הוריי ובקטן יותר אני ישנתי בו.
תגובות (0)