מפלצות הלילה הגשום | פרק 22

המשכתי לעלות לעבר עליית הגג. ברגע שהגעתי, נדהמתי. ראשי הזדקר לגובה התקרה הנמוכה. עוד מספר סנטימטרים מעלה וראשי היה נחבט בתקרה. בקיץ האחרון בכלל לא נזקקתי לכופף את הראש. אני גובה במהירות באופן שמתחיל להפחיד אותי.
השלכתי את החולצה שלי לעבר הסלסלה, אך ברגע שזרקתי אותו – הוא התקפל החוצה והתיז עליי טיפות בוץ על הידיים.
"אוף!" התעצבנתי. התכוונתי לנקות את הידיים המלוכלכות בג'ינס (הרגל מגונה מאז גיל 10) אך הספקתי לעצור בעד עצמי, והשארתי את ידיי תלויות באוויר. אימא שלי תהרוג אותי. אחר כך פניתי אחורה בזהירות כדי לרדת אל חדר האמבטיה ולנקות את עצמי. אולם לא צעדתי למטה, כי מבטי העדיף להתמקד במטרה מסקרנת – הדלת המובילה אל החדר האסור של עליית הגג, החדר שדודה רבקה שומרת עליו. היא מספרת ששם היא מאחסנת ושומרת את כל הדברים שאין להם שימוש, זאת-אומרת – מחסן. היא סיפרה לי את זה לפני זמן רב, עוד בביקור הראשון שלנו, והיא הזהירה אותי שלא אכנס לשם. אבל איך? איך ילד שובב שכמוני לא ישוטט לו בחדר מסתורי ואסור לכניסה שכזה? אז זהו, שהילד הזה לא יכול שלא לרצות. כל שנה ניסיתי להיכנס אל חדר עליית הגג, ובכל שנה נתפסתי על חם על ידי דודתי.
האם? האם עכשיו אצליח לחדור אל החדר המסתורי, סוף סוף?
וכפי שניחשתם, לא הצלחתי.
הנחתי את ידי השנייה, הנקייה, על הידית. סובבתי באטיות כך שלא יישמע… אבל היא הייתה סגורה.
"נו, מילא…" נאנקתי.
פניתי אחורה אל עבר גרם המדרגות, כשלפתע שמעתי קול קורא לי.
"קרייג?! למה אתה מתעכב כל-כך הרבה זמן?" צעק הקול, או בעצם – צעקה אמי.
"אני מיד בא!" צעקתי בחזרה, הבטתי לאחור אל הדלת ושמתי-לב למשהו מחריד שעתיד אולי לסבך אותי מאוחר יותר. השארתי כתם בוץ על ידית הדלת.
הרמתי נייר טואלט מגולגל, שנח על מכונת הכביסה ופניתי חזרה אל הדלת של החדר המסתורי. הושטתי את הטישו כדי לנגב את הידית. ולכל הרוחות של המזל הרע – בדיוק באותו רגע נשמע בום על-קולי!
קפצתי בבהלה, ולמרבה המזל הכל-כך רע שלי לאחרונה דפקתי את ראשי בחוזקה בתקרה.
צנחתי על הרצפה.
גנחתי ושפשפתי את קדקודי ששידר פעימות כאב איומות. הרעם הבעית אותי וגרם לי לקום במהירות ולזנק אל המדרגות. את נייר הטואלט השלכתי אל בין הבגדים בסלסלה. אולם, המזל הרע שלי שוב הכה. דרכתי על גרב והחלקתי במדרגות העץ הצרות והרופפות למטה. באותו רגע שנָחַתִּי על הרצפה בחוזקה הוריי ודודיי – שכבר שבו אל החדר – יצאו בבהלה מחדר האירוח.