ShimonD
קישור לסיפור המלא: http://goo.gl/IWlOl
קישור לבלוג שלי: http://shimonstories.wordpress.com/

מפלצות הלילה הגשום | פרק 2

ShimonD 16/05/2013 643 צפיות אין תגובות
קישור לסיפור המלא: http://goo.gl/IWlOl
קישור לבלוג שלי: http://shimonstories.wordpress.com/

הגענו לבסוף לכפר שבו מתגוררים הדודים של אבי.
הם בסביבות גיל ה-60, אבי בן 40. הדודים מתגוררים בשטח נידח בקצה הכפר, מוקפים בביצות ואגמים. אני מבקר אצל הדודים שלי כל שנה בערך, וכל שנה פשוט מתתי שם משעמום וכל פעם מחדש הופתעתי לגלות עד כמה הדודים האלה מוזרים. הדוד צָ'רְלֶס מוֹרְגָן לעולם לא הרשה לאורחיו להיכנס למרתף, ואשתו לא הרשתה לעלות לעליית הגג. כל מה שהיה שם לעשות זה לבלות מול הטלוויזיה ולשוטט בין הסלון לקומה השנייה.
אבא החנה את המכונית מול המוסך של הדוד צ'רלס והשתיק את המנוע, כולנו יצאנו מהמכונית ושמחנו כאשר הדודה רֶבֶקָה – אשתו של צ'רלס – יצאה מהבית ובירכה אותנו לשלום.
היא החביאה את ידיה מאחורי גבה.
"שלום דודה רבקה!" אמר אבי בשמחה, הוא חיבק את דודתו כאילו היה ילד קטן. רֶבֶקָה חייכה ועדיין הסתירה את ידיה מאחור.
נבהלתי. החיוך שעל פניה בישר רעות.
מה היא מסתירה שם? הייתה לי תחושה רעה. ואז היא פנתה אליי:
"מתנה לכבוד הציונים הטובים בבית הספר, קרייג!" היא צעקה לפתע וכמעט נחנקתי.
היא שלפה מתנה גדולה מאחורי גבה, "זו מתנה בשבילך," היא הושיטה לי אותו. "אני מקווה שתאהב אותה!"
הדודה רבקה היא דודה די נחמדה, היא נמוכה ושמנמנה, עיניה חדות ביותר והיא ממש לא זקוקה למשקפיים. היא מאוד פעילה. יש לה שיער די קצר, מה שקצת מכער אותה. אבל אני מאד מחבב אותה.
היא הביטה בנו לכמה שניות בעוד אני מושיט את ידי אל המתנה ובוחן אותה, היא הייתה עטופה בקישוטים יפים, ועליה הייתה כתובה ברכה. הודיתי לדודה רבקה וחייכתי, ואז היא הביטה בי מבט נוקב וחשדני, מבט חודר שהפחיד אותי מאוד. הבטתי גם אני אל תוך עיניה, אבל התייאשתי מיד, זו הייתה אישה מבוגרת. לא נעים, אחרי הכל.
אמי ניגשה אל הדודה ושאלה, "אמממ… גברת רבקה, אני לא רוצה להישמע בלתי מנומסת, אבל, תוכלי ללוות אותי בבקשה אל חדר האירוח שלנו?"
"אין בעיה, בואי אחריי." השיבה הדודה רבקה. שתיהן נעלמו מבעד למפתן הדלת.
אבי הוציא את המזוודה הכבדה ביותר מהמטען האחורי של המכונית, ואז סגר את המטען בחוזקה.
"תיסחב בבקשה את המזוודות הקלות לחדר האירוח שלנו, קרייג." ביקש אבי.
"בשמחה," פניתי אל המזוודות 'הקלות' ובקושי רב הרמתי אותן. סחבתי אותן במהירות למרפסת הכניסה בניסיון להראות שזה קל עליי. עצרתי במרפסת כדי לקחת אוויר, ואז המשכתי לסחוב את המזוודות לחדר האירוח שלנו.
עמדתי לעלות במדרגות לחדר האירוח, כשלפתע שמעתי רחש של אנחות כבדות בוקע מאחורי, האנחות התקרבו לעברי. קפאתי במקומי. הרגשתי חום לצדי, וכעבור שנייה הרגשתי יד נוחתת לי על הכתף, יד רטובה, לחה.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך