מפלצות הלילה הגשום | פרק 17

התיישבתי על המיטה והתחלתי להוריד את כל הקישוטים מהמתנה, הסרתי את העטיפה, ומוּלי נתגלתה קופסה בגודל בינוני. הושטתי את ידָי אל דפנות המכסה, ובאותה שנייה שעמדתי לפתוח את המתנה, קרא לי אבי.
"מה???" צעקתי אליו בחזרה.
"אתה מוכרח לבוא, תסתכל איזו פינה חביבה מצאתי בעיתון!" הוא השיב לי.
הנחתי את הקופסה על המיטה ורצתי למטה אל הסלון. טופפתי על גרם המדרגות במהירות וקפצתי אל החלק הריק שבספה, לצד אבי.
הוא היה שקוע בעיתון לרגע ואז הוא הפנה אליי את מבטו.
"רוצה מכונית חדשה?" הוא שאל בהפתעה.
"באמת???" שאלתי בשמחה.
"אל תדאג לכסף. אתה הרי יודע שהוולוו עמדה אצלנו חמש-עשרה שנה, קנינו אותה קצת לפני שנולדת. כך יצא, שמלבד החסכונות עבור הלימודים שלך באוניברסיטה, הצלחתי לחסוך סכום נאה נוסף בשביל מכונית נאה. ובעצם, באמת הגיע הזמן להיפטר מהמכונית הזאת, גם אם בדרך משונה שכזאת," אבי חייך, אבל עיניו הביעו צער מסוים. אחרי הכל, זה לא עניין פשוט להיפרד ממכונית שליוותה אותך כל כך הרבה שנים. "היא הייתה מכונית זקנה, והיו לי הרבה הרהורים בדבר קניית מכונית חדשה, אלא שעד היום לא הייתה לי סיבה להתחיל בזה. אתה מבין?"
הנהנתי.
"אז הנה, תראה מה מצאתי – "
אבי הושיט לי את העיתון בעמוד הכפול שהוא קרא, ממש באמצע העיתון. היה שם מבחר של לפחות 50 מכוניות חדשות מארבע השנים האחרונות. בין המכוניות הפנטסטיות – פג'ו 307, מיצובישי לנסר, ניסאן פוגה, פרארי ג'י.אי.סי ועוד…
אני הלכתי על ניסאן פוגה, זו הייתה מכונית סוף הדרך. אבל אבא שלי התלבט בין פרארי ג'י.אי.סי לבין פג'ו 307.
וזה עוד לא היה הסוף… לגמרי לא הסוף. בדקנו עוד מכונית, ועוד מכונית. ואפילו עוד!
אבל אז שאלה די מטופשת עלתה לי בראש. אבל אם חושבים על זה – זו גם הייתה שאלה מדאיגה למדי.
"איך יוצאים מפה?" כמעט התפרץ לי. כן, זה נשמע ממש לא קשור. ואז אבי הביט בי בעיניים מצומצמות ועצובות. הוא חייך בעגמומיות, ואז השיב את עיניו אל תיאורי המכוניות.