מפלצות הלילה הגשום | פרק 12
"קום משם מהר!" צעקה אמי. מיד הבנתי למה. הג'ינס הרטובים שלי הרטיבו את כל כיסא העור, שהיה – למזלי הרב – מכוסה בניילון.
"קרייג, אני תוהה אם לא שכחת משהו במקרה?" שאל לפתע אבי בשעה שלבש את מכנסי הג'ינס הארוכים והלא מגוהצים שלו.
"מה בדיוק שכחתי?" תהיתי.
"אני לא מאמינה," אמרה אמי. "שכחת שאנחנו נוסעים למולטי-פארק, היום?"
אכן שכחתי! יש!!!
"נכון!" צעקתי, קפצתי ממקומי ורצתי לעבר ארון הבגדים, להחליף את בגדיי, "בעוד כמה זמן יוצאים?"
"אוכלים ארוחת בוקר, מתארגנים, ונוסעים לפארק!" ענה אבי.
ובאותו הרגע החל לטפטף גשם נוראי מחוץ לחלון.
אוף! עיקמתי את אפי.
"לא לדאוג בנוגע לזה," אמרה אמי, "קראתי בָעלון שקיבלנו בתחנת הדלק שהפארק מוגן מפני גשם. יש לו איזה מין מכסה אוטומטי שמכסה את כל הפארק, הכל יהיה בסדר, קרייג."
לא יכולתי שלא לשמוח. לבשתי את הסוודר שלי והתחלתי לקפץ בעליזות על המיטה של הוריי.
לאחר מכן כשנמאס לי פניתי לעבר המסדרון של הקומה השנייה, עדיין יכולתי לשמוע את הנחירות של הדוד צ'רלס. מוזר… בדרך כלל הדוד צ'רלס לא מרבה בשינה, חשבתי, הוא תמיד קם בסביבות השעה 6:00. ואתמול הוא הלך לישון מאוד מוקדם…
חשוד.
בכל מקרה, הייתי עסוק מדי במחשבות בנוגע לנסיעה למולטי-פארק, כמו שאמרתי מקודם – כל הכיף שבעולם נמצא שם!
מושלם!
אבל איך יכולתי לדעת ששמחתי לשווא?
תגובות (0)