מפלצות הלילה הגשום | פרק 10
כאשר מצאתי אותו, הייתי במרחק של 30 מטר ממנו. רצתי אליו בכל כוחי, מתוך חשש שיעלם לפתע כמו כל השאר.
עצרתי שני מטר מגוש הבוץ.
בהיתי בו למשך כמה שניות, עד שקלטתי שבוקע ממנו רעש מוזר, רעש של יניקה, של שאיבה. לקח לי מעט זמן לקלוט שהרעש לא הגיע מהגוש, אלא מהאדמה שתחתיו. גיליתי שהאדמה שואבת אותו! היא רוצה להחזיר אותו אל מתחת לקרקע. וזה בטח מה שהיא עשתה לכל הגושים האחרים!
בהיתי בגוש למשך דקה או שתיים. ואז נשמע קול שדמה לפקיקה של בקבוק.
פוק!
הגוש נשאב לאדמה ונעלם כאילו לא היה שם. כאילו שהאדמה בלעה אותו! מדהים כמה הביטוי הנדוש תאם למה שהתרחש במציאות.
הבטתי בקרקע בפליאה.
הבוץ הטרי שהיה מסביב לגוש החל לרפות את השקע שנוצר מהשאיבה. לבסוף הקרקע השתטחה ולא נותר זכר לגוש בוץ או לשאיבה.
הבנתי בקווים כללים מה קרה – כשהאדמה בוצית ורטובה, היא מתחילה לפלוט גושי בוץ. ולמחרת בבוקר היא בולעת את הכל בחזרה. למה? לא היה לי שמץ של מושג.
כעת גם הבנתי מדוע לא שמתי לב לתופעה הזאת בביקורים הקודמים אצל דודיי, שכן כל הפעמים שבהם ביקרנו אצל הדודים מורגן היו בקיץ! ובקיץ כמובן לא יורד גשם. זו מוכרחה להיות הסיבה.
מיקדתי את מבטי באדמה וחשבתי… אך לא לזמן רב. כי ברגע ששמעתי את הקול הבא, הקרביים שלי התהפכו ושערי סמר.
תגובות (4)
סיפור מגניב.. אתה ממשיך נכון?
ואגב, אני חושב שזה יותר מתאים למתח..
תודה רבה!
כן, אני מתכוון להמשיך (הסיפור הזה כבר נכתב והוא מתפרש על איזה מאה עמודים…) :)
חשבתי על ההערה שלך! לא יודע אם יצא לך לקרוא את ספרי צמרמורת, אבל זו הייתה ההשראה שלי לכתיבת הסיפור הזה (שהוא בעצם חלק מסדרת סיפורי אימה), וספרי צמרמורת מוגדרים כאימה. בכל מקרה, הייתי מכניס את זה תחת קטגוריית "סיפורי מיסתורין" אם הייתה פה כזאת ;)
אתה ממליץ על צמרמורת? אמרו לי שזה נדוש וטיפה צפוי…
כי אני לא רוצה לקחת ספר סתם ואז אחרי יום להחזיר אותו..
חח אחי אני אספן צמרמורת, למרות שאני בן 22 כבר. אבל אני גדלתי על הסדרה הזאת, ככה שיש לי יחס מאד חם לסדרה הספרים הזאת. בוודאי שאני ממליץ. לא כל הספרים של צמרמורת הם צפויים, יש כאלה שישאירו אותך די בהלם.