ממעמקים קראתיך – פרק ג'

"עכשיו אני מבין למה התנפלתי עליך. בכל מקרה, תעזור לי. אחרת, אחרת…" הוא אמר. הייתה לי תחושה שהוא פחד לעשות לי משהו, למרות שהיה בוגר ממני. "אחרת מה?" שאלתי אותו בלעג. "אחרת אני אהנדס לך מחדש את הצורה!" צרח פדרו. "בסדר. שרטט לי את מפת בית הספר. יש לי כאן סרגל, תיעזר בו." הוא אמר. לקחתי את הדף והתחלתי למתוח קווים, להוסיף שמות, לצייר עוד כמה דברים שצריכים להיות באותו חדר, אבל כמובן הכל יצא קצת לא בקנה מידה, כנקמה על זה שלא הקשבתי בשיעורי גאוגרפיה בשנה שעברה. "כל החדרים נעולים; פרט לספרייה." אמרתי לו. "כן, את זה אני כבר יודע. זה לא יפריע לי." השיב בעודו מפהק. "אני חושב שהמטרה שלך סוחבת משהו כבד, אני חושב מזוודה. אני שמעתי שצעדיו היו כבדים וארוכים." אמרתי לו. "טוב, בסדר, הבנתי! אם אני אצטרך את העזרה שלך אני אגיד!" צעק עלי בכעס.

_________________המשך יבוא__________________