ממעמקים קראתיך – פרק ב'

החדר היה ריק, זאת אומרת, ריק מאדם. הספרים היו מסודרים על המדפים, אבל כמובן לא לפי הסדר שהספרנית הייתה מעדיפה. ספר אחד היה שרוע על הרצפה. "החמישייה בטירת האוצר", מאת אניד בלייטון. ספר נחמד. הצצתי מבעד לחלון – השמש החלה לשקוע, זאת אומרת שעכשיו בערך חמש לפנות ערב. צורת הבריחה היחידה הייתה לפתוח דלת בעזרת מפתח. תחושת האימה גברה – אם המישהו לא בספרייה, ולא בשום מקום אחר, אז איפה הוא? אולי באחד החדרים הנעולים? אם הוא באחד החדרים הנעולים, לא הגיוני שהוא יסחב משהו. אבל אם באמת הוא באחד החדרים הנעולים, משמע יש לו מפתח, ולכן אני חייב למצוא את המישהו. נשארתי כמה דקות נוספות בעמדתי, ולאחר מכן נטלתי ספר מן המדף הכי גבוה בצד המזרחי של הספרייה. ניגשתי לפינה שבה ישבה הספרנית, התרווחתי על הכיסא הנע, והתחלתי לקרוא את "הסיפור שאינו נגמר", של מיכאל אנדה. כבר קראתי אותו כמה פעמים אך אין זה הפריע לחוויה המרתקת שבה אני מדמיין את בסטיאן, את פנטסיה ואת שאר הדמויות, הקולות, הריחות, והמראים שטמונים וצפונים בספר הלז. כעבור שעה, או כמה דקות, דמות לבושה בשחור נגעה בכתפי. "אההההה!" צרחתי ומרוב הפתעה הכיסא הנע נפל ואני אתו. "מ-מ-מ-מי אתה?" סיננתי לעברו, מלטף את ראשי החבוט. "מי אתה?" הוא שאל. "מה זו החליפה השחורה הזו?" שאלתי אותו, כבמלחמת שאלות. "מה זה הספר הזה?" השיב. הסיטואציה הזו הצחיקה אותי מאוד, ובסופו של דבר במאמץ אדיר הבלעתי את צחוקי ועניתי על שאלותיו. "אני אנטוניו דכטיאר. הספר הזה הוא לא אחר מ"הסיפור שאינו נגמר". עכשיו תענה לי על שאלותיי". "אני פדרו, רוצח שכיר. זה הטוקסידו שלי." הוא ענה. מלחיץ, אבל כבר כוחה של ההפתעה לא היה בידו. "רוצח שכיר בן 15?" הקשתי עליו. "כן, עם כישרון ההתגנבות שלי אמנם סילקו אותי מבית הספר כשגנבתי את מפתחות האוטו של המנהל, אבל סוכנות חשאית לקחה אותי תחת כנפה, טיפחה את כישרוני, וכעת אני נהנה מתוצאות המשימות שאני מבצע." ענה לי. "אז, אתה אמור להרוג אותי?" שאלתי אותו. "לא, לא. אני צריך להרוג מישהו אחר. אני יודע שהוא פה. הבט בתמונה, אולי אתה מכיר אותו." הוא הראה לי תמונה של גבר גבוה, שחור שיער, משופם וצלקת ארוכה נמתחה מעינו עד לשפתו. למען האמת הוא היה דומה לי, אבל לא הייתי משופם ולבוש בבגדים כה מכוערים. "הוא די דומה לי, אבל אני לא מכיר את הבחור הזה. לא ראיתי אותו מעולם." השבתי לו.

____________המשך יבוא_______________