מחיר גבוה

הצל של הענפים הזזים ברוח ריצד לאור הירח על התקרה. מידי פעם הענפים פגעו בחלונה של סידני וגרמו לצייץ מפחד ולהתחבא בתוך השמיכה שלה. היא הייתה צמאה אבל מאוד פחדה לרדת למטבח ובראשה חזרה ודימיינה איך היא מוצאת בעצמה אומץ ויורדת בחושך במדרגות, פותחת את המקרר, שותה מים ובאותו האומץ חוזרת למיטה.
בטח, עכשיו רק צריך לעשות את כול התהליך באמת.
היא הורידה אצ השמיכה מעינייה והביטה לעבר המתג של הקיר.
"אוף,זה נראה כול-כך רחוק" היא חשבה לעצמה, רועדת מקור וקצת מפחד.
"שוב ראית סרטים מפחידים לפני השינה?" היא שמעה בראשה את קולה העדין של אמא שלה.
"אמא צודקת, הכול רק בדימיון שלי".
קל להגיד וכשהיא ניגשה בריצה לצד השני של החדר והדליקה את האור היא הרגישה איך ליבה פועם כול-כך חזק עד שכמעט פרץ מתוך חזה. היא הציצה לעבר גרם המדרגות ולמרות מאמציה לא הצליחה לראות את סופו.
היא החליקה את ידה לאורך הקיר והדליקה את האור במדרגות. בהתנשפות קלה היא ירדה לעבר הסלון מדרגה אחר מדרגה, מדמיינת שעכשיו מתוך החושך תקפוץ עליה מפלצת ותאכל אותה.
היא נשמה עמוק וקפצה לעבר המתג של האור של הסלון כמו קומנדו ימי ונשמה לרווחה נשיקה שורקנית ברגע שנדלק האור.
היא השתתקה והביטה לעבר חדר הורייה, שקט. היא הייתה בטוחה שהלמות ליבה העירו את כול השכונה.
היא הסתכלה לעבר המטבח שהואר מהאור שבסלון והפחד עזב אותה לבינתיים.
היא הדליקה את האור במטבח והוציאה מהמקרר מים קרים לשתות.
"סוף סוף מים" היא חשבה לעצמה ובדיוק אז נשמעו חריקות מאחורייה. ליבה נעצר.
היא שמעה נשימות כבדות והרגישה איך רגלייה מצמיחות שורשים לריצפה ונמסות מפחד.
היא הניחה לאט לאט את הבקבוק על השיש והרגישה איך זיעה קרה נספגת בכותונת הלילה הלבנה שלה.
"סידני…" שמעה קול צרוד מאחורייה.
"אמא…" היא צייצה בפחד והתחילה להסתובב לאט לעבר הדובר.
מה שראתה כאילו אכל את לשונה, היא רצתה לצרוח, לצעוק לעזרה, אך שום צליל לא יצא מפיה.
מולה ריחף משהו בבגדים קרועים מכוסים בכתמי דם, החתיכות בד שהיו חולצה חשפו בשר רקוב ובחלק מהמקומות את העצמות, על הבשר זחלו תולעים שבהחלט הרגישו את עצמם בבית. סידני עקבה במבטה אחר אחד מהתולעים שזחלה למעלה לעבר הראש. היא זחלה לה ליד שפתיו הקרועות כמעט לגמרי של הרוח, לעבר חור במקום בו היה פעם אף ובין ארובות העיניים שהיו ריקות ושחורות ובסופו של דבר נעלמה לה בין השיערות המעטות שנשארו על הראש הרקוב.
הרוח הרימה את ידייה לעבר סידני וחתיכות בשר קטנות נשרו מהן.
הרוח התחילה לאט לאט להתקרב אל סידני שנשמתה כמעט פרחה מתוכה מפחד ובקול חורק אמרה הרוח את מילותייה האחרונות: אתם תשלמו על זה!

המשך יבוא…