מה קורה איתי ? – פרק 1.

חושך. חושך מוחלט. חושך קודר, כאילו נבלעתי באדמה, כאילו אני בחור שחור. דממה. השקט ששורר בלתי נסבל, לא נשמע ציוץ. אפילו רוח לא נשמעת. אין רוח חיים בשום מקום. אני בספק שאפילו אני בחיים. אני מנסה לקום, אך ישר מועדת וחוזרת למקומי. החשיכה מכבידה עליי, מכבידה על הנשימה שלי, על התזוזה שלי. זה כאילו שאני תלויה באור, זה כאילו שהחושך שואב ממני את כל הכוחות. אולי זה נכון? אולי בגלל שזה שאב לי את רוב הכוחות, החשיכה כה סמיכה? לא. אני חייבת לצאת מפה. אני חייבת לזוז. אני מנסה אך לשווא. אין בכוחי לזוז, אפילו למצמץ נעשה בכוחות האחרונים שלי. אני צועקת. אני מנסה לצעוק, אך קולי נעלם כלא היה. אני מנסה להיאבק בחושך הזה, באחיזה הזאת אבל אני לא מצליחה. צחוק מרושע נשמע משומקום. צחוק אכזרי ביותר. לפתע מופיעות מולי זוג עיניים זוהרות, עיני חתול שהזעם הטהור משתקף בהן.
"הנה את, סוף-סוף, אחרי ארבע עשרה שנות חיפוש," נשמע קול עמוק ומבעית. צמרמורת עברה בגופי.
"מה? מי זה? מי אתה? מי פה?" צעקתי.
"חיכיתי לך,"

"קומי, קומי כבר, מה יש לך?!" שמעתי קול מוכר.
"קומי!"
זה היה אחי, ג'ייסון, אך כולם קוראים לו ג'ייס, מין קיצור לשמו המקורי. אני קוראת לו ג'יי. הוא ניער אותי בחוזקה.
"מה, מה אתה רוצה?!" צעקתי עליו. אי אפשר לישון בשקט, במנוחה?!
"את צעקת והתפתלת כמו משוגעת! את יודעת בכלל מה השעה?! שש וחצי! שש! למען השם, הקיץ התחיל לפני שלושה ימים! לפני שלושה ימים התחילה החופשה שחיכינו לה כל השנה, חופשת קיץ! מה את רצינית?!" הוא צעק עליי, הוא כעס בצורה מפחידה.
"אופס… סליחה ג'יי, לא… לא התכוונתי להעיר אותך… פשוט חלמתי סיוט נוראי…" מלמלתי לעצמי.