לעולם לא אסלח לך….לעולם!(מכיל שפה בוטה)

"תזכרי שעוד שבוע את מחזירה את גקסון" כן כן היא ענתה באדישות וכימאט בלעג.
ניכנסתי לכפר,נראה כמו ימי הביינים. כולם הביטו לי מבט,"אלכס הינה אתה!"צעד לי הדוד שלי
חיבקתי אותו הוא הוביל אותי לבית היחיד שליד בית הקברות הוא היה גר שם עם אישתו.מאז שהיא עזבה אותו הוא גר לבד בלב הכפר.נכנסתי בית גדול,סלון יפה רק מה שהדאיג היה בית המשחקים.לא רציתי להכנס לשם ההרגשה היה רעה. נכנסתי לחדר שלי הארון היה תקוע משכתי ומשכתי זה נפתח יצאו משם מלא פתקים,לקחתי פתק אחד והתחלתי לקרא זה היה פתק משנת 1887 :"אחרי שלקחת את בני לא ידעתי איך להגיב,את לא אמא! אני מרגישה שאת לא יודעת איך מתנהגים לילד.כבר ידעתי את זה.אחרי כל זה את רצחת אותו! את את בעצמך!שתדעי לעולם לא אסלח לך"
מצאתי עוד פתק אבל זה לא היה מכתב זה היה משהו שונה,פתחתי התחלתי לקרא"שם:אנה זרוי"
שם משפחה:" זרוי" נפטרה כתוצאה מ:" התאבדה ליד בית המשחקים"
הרגשתי הרגשה מוזרה מישהו נגע בכתפי,הסתובבתי,זה היה בן הדוד שלי
"דוד מה זה הפתקים?"
"אוי לא ראיתי את אלה מלא זמן"
"מה?מה זה?"
"סבתא רבתה רבתה רבתה כתבה אותם,לקחו את ילדה היא טענה שמי שלקח אותו רצח אותו,היא הייתה לא חכמה במיוחד כי התייחסו אליו כמו מלך.הוא טבע בביצה כששיחק שם."
"ביצה??רגע אין פה ביצה??"
"אכן כן"
יצאתי בחוצה עברתי בבית הקברות ראיתי קבר גדול שעליו רשום:"דניאל זרוי,ילד קטן בן שש אשר טבע גופתו לא נמצאה" שמעתי צרחה באתי לכפר בית עלה בלהבות ראיתי שם אישה עם שימלה שחורה,היא הסתכלה עלי והלכה ובחלון השני ראיתי ילדה רצתי לתוך הבית."אל תידאגי אני אוציא אותך!" היא רק הסתכלה עלי לקחה נורא עם אש וזרקה על עצמה.
היא התקדמה לעברי ונעלמה