ליל האימה- הסיוט מתחיל
אוקי אז ככה זה הפעם הראשונה שלי מקווה שתואהבו.
אם כול זה לא היה קורה לא היינו צריכים להיות בהלוויה הזאת. לא האמנתי שבגיל 15 אני יאבד בן אדם קרוב אליי. הסתכלתי על ריקי, ראיתי את עינייה נוצצות מדמעות. ריקי לבשה חולצה וג'ינס שחורים, הג'ינס היה קורע באזור הברכיים והחולצה היייתה ניראת כאילו היא גדולה עליה בשתי מידות. התקרבתי עליה וחיבקתי אותה, ידעתי כמה זה קשה לה, גם לי זה היה קשה דמעות זלגו מי עניי. כשאני לא מבין מה בדיוק קורה, הרגשתי סחרחורת חזקה וראייתי התחלה להיות מטושטשת, הרגשתי כאילו כול גופי הופך לרדום, וקרסתי על הריצפה, לא התעלפתי אבל לא יוכלתי לקום זה הרגיש לי כאילו גופי השתתק. שמעתי את קולה של ריקי כאילו שהייתה במרחק קילומט מימני אך היא הייתה במרחק שתיי סנטימטר מימני. נישארתי עוד כמה דקות זרוק על הריצפה, עד שהגיעו עוד אנשים ועזרו לריקי להרים אותי, הושיבו אותי על ספסל קטן שהיה בבית הקברות ונתנו לי כוס מים קרירים. התחלתי להתאושש במהירות, אך הרגשתי עייפות חזקה.
כעבור כמה שעות הייתי כבר בבית שכבתי במיטתי וחשבתי ש…..
אני ממשיך אם יהיה 3 תגובות אני ממשיך עכשיו בשביל המתח
מה הפחיד את הנערים בבית חולים הפיסיכאטרי הנטוש?
מה הסוד האפל שריקי לא רוצה שידעו עליה?
האם תמיד בכול סיפור חייב להיות סוף טוב?
האם זה בסדר להתעלם מי ילדה שזקוקה נואשות לעזרה?
תגובות (4)
נחמד מאוד, אבל אני לא יכול להגיד את דעתי על הסיפור כי עדיין לא התחלת "לבנות" אותו. בהמשך, כשתפתח את העלילה ואת הסיפור, אני אגיד לך מה אני חושב.
הבטחתי לך תגבה ^^
חחחחחח תודה
ילד.. שמע.. תעלה את הפרק הראשון ומשם נראה איך זה יתפתח סבבה? והנה לך התגובה השלישית!!! אל תכריח אותי להוציא עלייך את סקאי בשביל שתתחיל לכתוב !! -_-