לבד…- פרק 4

דלתות הבית נסגרו מעצמן… וננעלו…
הבטן שלי התהפכה, הרגשתי פחד.. פחד ענק!
הצרחה טיפסה במעלה גרוני.. וביחד איתה גם הסלט שאכלתי… ואז, נזכרתי. הכנסתי יד לכיס אבל.. לאזעזל! הטלפון לא היה שם! שכחתי אותו!
הרגשתי כל כך.. לבד… בתוך הדממה הזו, נראה לי שהייתי היצור החי היחידי במקום הזה…
הרגשתי שהלב שלי פועם כמנסה לברוח הגופי ולנתר אל הבית.. הבית.. המקום הכל כך בטוח.
\"אני רוצה הביתה…\" לחשתי.
צעדתי כמה צעדים קדימה, כאשר אחרי כל צעד אני מותירה צליל מתוח..
המשכתי להתקדם אך פתאום.. פתאום זה הכה בי.
\"לא, אימי, את ראית יותר מדי סרטי אימה כדי שתלכי לשם. הרי כל פעם שהדמות נכנסת לאפלה, משהו קורה והיא כבר לא יוצאת ממנה…\" היא אמרה בתוך ראשה.
\" עכשיו את תסתכלי על הדלת ותתרכזי בה…\" היא הסתכלה על הדלת, התרכזה בה מאוד ולחשה: \"תפתחי, תפתי, תפתחי!\" אבל מאמציה לא עזרו…
מתוך נחשכה היא שמעה צחוק.. לא צחוק מהשמחים והאוהבים שאביה נהג לבצע… לא!
זה היה הצחוק המרושע ביותר ששמעה בחייה!
משהו הזדחל אל מאחורי המדרגות.. משהו בנעלי ליצן…
ואז היא עשתה את הדבר שהיה עליה לעשות עוד לפני.. היא נתנה לצרחה להשתחרר…
כנראה מישהו מבחוץ שמע אותה כי לאחר עשר דקות בערך… כאשר היא ישבה על הריצפה, מותשת ובוכה, הדלת נפרצה ולפחות שלושה אנשים, לבושים בבגדי מכבי-אש, פרצו לבית הישן.
רסיסי הדלת עפו לכל הכיוונים, פקחתי את עיני וניסיתי לקום, אך ניסיונותי היו כושלים…
כבר הבטחתי לעצמי, בערך 40 פעם, שפחדי לא ישתלטו עלי אבל… אני לא מומחית בחזיונות לעתיד..
לאחר שהוצאתי משם, פגשתי את אמי ואת אבי בחוץ.
\"חמודה שלי! אוי מסכנה שלי מה קרה לך?!\" אמי הצמידה אותי אליה ונשקה קלות על מצחי.
\"אימי, מה כל זה אמור להביע? איך נכנסת לשם?\" שאל אבי בטון כעוס, אך אם להכיר אותו טוב, אפשר לראות שבנימת קולו נשמעה דאגה קלה.
\"רונלד! תפסיק! אתה לא רואה שהילדה מבוהלת?!\" שאלה אמי בכעס גלוי לעין.
\"היא לא יכלה בפוף להופיע כאן! היא נכנסה לכאן מכוונה לא ברורה!\" ואז הוא הסתכל עלי כאילו חשב שעשיתי כאן סמים או משהו… ואז הוסיף בנימה מתגרה \"ואולי אימי רוצה לספר לנו משהו שלא ידענו?\" ועוד יותר רמז על התחושה שלו לגבי העניין.
אני, כנראה, כל כך התרתחתי מכעס שהמילים חזרו אלי, ואיתן לקח טרמפ, גם האומץ.
\"לא עשיתי כאן שום סמים ושום כלום! אני פשוט שמעתי קולות.. מוזרים, וחוץ מזה, אני אף פעם לא הייתי במסיבה אמיתי, עם אלכוהול או עם מסיבה בלי מבוגרים אחראיים.. אתם לא יכולים להאשים רותי בכלום!\" אמרתי, ללא טיפת אשמה או היסוס.
הורי עמדו בפיות פעורים. כנראה שפרץ המילים שכרגע שטף אותם לא התאים לי בכלל.
טוב אני יכולה להודות שהם לגמרי צודקים… למען האמת אני בן-אדם רגוע ושקט.. באור יום..
\"אימי איך את מעיזה?..\" אבי לא סיים את המשפט הזה מכיוון שהיה לי עוד הרבה מה להגיד..
\"וגם, כשאתם אומרים לי ללכת לישון מוקדם? מה זה אמור להביע? שאתם רוצים להיות לבד? למה בידיוק שאני אשיב לכם? מה עשיתם בשבילי? החיים שלי בזבל בגללכם!\" היא לא הפסיקה לדבר.
\"וכל הזמן הזה שהשארתם אותי עם ג\'יית? מתישהו היא הייתה עוד \'נחמדה\' אבל אחרי כמה זמן, העבודה פשוט נמאסה עליה והיא התחילה לנעול אותי בחדר, לבד, ורק מתי שחזרתם הביתה היא הוציאה אותי משם! ואיימה שאם אני לא אתנהג כרגיל היא תנעל אותי במקום גרוע יותר! ניסיתי לספר לכם אבל אתם עם ה-\' אוי, אימי, שוב השטויות שלך!\'!\" היא לא הפסיקה והרגישה גוש בגרונה…