לבד…- פרק 2

ואז… ראיתי את הליצן, שגר מתחת למיטה שלי…
הוא התקרב עוד יותר, פניו היו באיפור הליצנים, כרגיל אך עיניו… אווו את עיניו לא אשכח בחיים!
שחורות בוהקות… העישון הלבן נראה אפלולי למרות צבעו… הדם הבוהק שנצץ באור הירח, נזל על פניו ונפל על שמיכת הכותנה הלבנה שלי, ואילו אני? שוכבת ולא יכולה להוציא ציוץ, וכמו הבזק שחלף בי, הוסר הפחד מעלי ונשמעה צרחת אימה שכמוה לא שמעתם מעולם! דמעות זלגו מעיני והרטיבו את חולצתי הוורודה הקטנה שנדבקה לגופי.
ג'יית רצה לחדרי ופתחה את הדלת במהירות אך הליצן כבר הלך ורק אני, בוכה וצורחת, שכבתי לבדי במיטה הגדולה.
לאחר כמה שנים, בגיל 6, הורי ואני נסענו לקולנוע.
הרוח נשבה קלות על עצי האשוח העומדים בחצר הבית, ואילו הירח עומד כבר באמצע השמיים הכחולות והכהות.
"בואי איימי, אנחנו ממהרים!" צעקה לי אמי מחדר הכניסה.
"באה!" עניתי לה והתחלתי לרדת במדרגות המובילות לסלון הבית.
אוי רגע.. שכחתי את המעיל שלי!
"אמא שחכתי לקחת את המעיל אני שניה באה" אמרתי לאמי ורצתי במהירות לחדר הורי, בו כל הדברים שלי היו מסודרים בארון קטן בצבע צהוב בהיר.
נכנסתי לחדר ומכיוון שלא הייתי בחדרי, לא פחדתי להיכנס בלי להדליק את אורות החדר.
נכנסתי בדילוגים עליזים ושמחים לחדר, אני עומדת לראות "מלכת הפיות" ב-3D!! איזה כיף לי!
כל החברות שלי היו מתות לראות את הסרט ואני אוכל להשוויץ בפניהן!
התקדמתי לעבר הארון ואז שמעתי רחש… חשבתי לעצמי "הא.. הדמיון שלי… מתי הוא יפסיק לנסות להלחיץ אותי" והמשכתי להתקדם אך פתאום הרחש חזר על עצמו והיה חזק יותר וקרוב יותר…
אמרתי לעצמי "נו, איימי, את לא ילדה קטנה כבר ואת יודעת שהדמיון הזה מנסה לשגע אותך! עכשיו קדימה, אמא ואבא מחכים כבר הרבה זמן." והתקדמתי עוד קצת.
פתחתי את הארון ואז.. זה קרה! רגל השתרבבה מהארון, אחריה ידיים שעירות ושחורות ולאחר מכן יצא משהו ענק! עייניו היו שחורות ונוזל צהוב טפטף מהן…
פיו היה מלא דם ושיניו הענקיות נראו צהובות וחדות…
צרחתי… את הצרחה האיומה ביותר שצרחתי אי פעם! צרחת אימה חנוקת פחד שמעולם לא שמעתם!!
ואז אמי הדליקה את האור ופרצה לחדר בזעקה שהצילה את חיי…
"מה קרה?!" אמי שאלה בדאגה, אך ההוחכה היחידה לצרחותי נעלמה…
לא יכולתי להוציא ציוץ… כרגע נפגשתי פנים מול פנים עם פחדי הגדולים ביותר…
אני אוכל להשוויץ שביקרתי בבית חולים לחולי נפש?…
ועד היום החושך, נחרט בתוך חיי… כמו חותמת שנשארת כל החיים… עמוק בתוך הלב…