גהינום על אמת !

תומס ברי היה עדיין צעיר כאשר לקה בהתקף לב ומת בשנתו.
כאשר פקח את עיניו (הרוחניות) מצא את עצמו באולם גדול,מפואר,שקירותייו עשויים בדולח,האוויר נקי,והכל טוב!
תומס ברי נדהם כשראה שלט ענקי:
"אולם הכניסה לגהינום!"
"אלוהים אדירים" מלמל לעצמו תומס, "הגעתי לגהינום!"
לפתע קמה ממקומה נערה שלא ראה כמוהה יופי וחן,היא קרבה אליו,חיוך מקסים על שפתיה ואמרה:
"עליך להמתין קצת מר ברי,כאשר תשמע את שמך ברמקול אנא פנה לדלת הגדולה מימין,נקבעה לך פגישה עם מייק!"
"מייק?" שאל תומס.
"הא ! מייק ! הלא הוא המלאך מיכאל,הוא נורא עממי,הוא ממש חביב,זה שם החיבה שלו!"
"איי לייק מייק" (אני מחבב את מייק) מלמל תומס ברי.
"הא ! אתה נורא תחבב אותו" הבטיחה המזכירה "בינתיים אתה יכול להשקיף אל הנעשה בגהינום דרך החלונות הגדולות האלה!"
היא הצביעה על חלונות הראווה הגדולים,ותומס ברי ניגש אל אחד מהם והשקיף החוצה.מה שראה,הדהים אותו עוד יותר: גברים ונשים (ואפילו ילדים אחדים),מפזזים ומרקדים,עליזים ושמחים,שותים ואוכלים כיד המלך! "נפלא להימצא כאן" הרהר תומס.
הוא לא הספיק עוד לעכל את כל מה שראה,כשלפתע הרעים הרמקול:
"תומס ברי! לחדרו של מייק !"
תומס פנה אל הדלת,שנפתחה לקראתו אוטומטית,וכעבור דקות אחדות מצא את עצמו בחדר עבודה ענקי,יפה וגדול באמת,שלא ראה בחייו,כאשר חי 'למטה'.
ליד שולחן ענקי,שעליה היו אלפי טלפונים,ישב המלאך מיכאל,כנפיו הלבנות אסופות וידיו רושמות משהו על גליון נייר לבן
"קרב אלי,בני" אמר המלאך במאור פנים "מה שמך?"
"א..אה…א-ני…אדוני המלאך מיכאל…אני…תו..תומס ברי"
"הא כן! תומס ברי ! התיק שלך נמצא אצלי…כן כן…ואגב,אל תקרא לי מיכאל! קרא לי מייק,כאן,בשערי הגהינום,אין אצלנו משחקי כבוד,כולם קוראים לי מייק!"
"כ..כן" גימגם תומס ברי "כן אדוני המלאך מיכ- כלו..כלומר מייק…"
"ובכן ! התיק שלך לפני" אמר מייק.
"אני מקווה שלא התאכזבת…אגב,אני שמח שהגעתי לכאן ! כולם מאושרים,רוקדים ומפזזים,זה נראה מקום מושלם!"
פניו של המלאך הרצינו:
"אני חושש מאוד תומס..שקרתה כאן שגיאה נוראה! כנראה שאיזה יד פושעת עירבבה את התיקים בארכיון,והתיק שלך איכשהו הגיע לגהינום!"
"מה!?" פרצה זעקה מרה מפיו של תומס "אתה רוצה להגיד לי שאני לא שייך לכאן ?!"
"כלל וכלל לא ! אתה שייך לגן עדן ! בדקתי את התיק שלך,לא מצאתי אפילו חטא אחד שמן,שיחייב את העברתך לגהינום!"
תומס ברי החל להתייפח "אתה רוצה לומר מייק,שאני חייב לעבור מכאן לגן-עדן?"
מייק הניד בראשו בלי דברים לאמר.
תומס הגביר בכיו: "אבל אני לא רוצה לגן עדן..ש…שם אוכלים כל היום כשר..ו…לומדים תורה….את מי זה מעניין? כאן ממש עושים חיים!"
המלאך מיכ- כלומר מייק,משך בכתפיו:
"מצטער תומס,אלה החוקים כאן.היית צדיק בחייך,תומס ברי,אין כאן חוכמות!"
תומס ברי חינן את קולו:
"אנא…תעזור לי מייק…מה עלי לעשות כדי להישאר כאן? המקום הזה נורא מוצא חן בעיניי! פ-פשוט אני לא מסוגל לבוא לגן עדן!"
ניכר היה שמייק מתרגש למראה תומס ברי המתייפח.
לפתע חייך,ואמר:
"שמע ! אולי יש איזה פיתרון…"
"אני מוכן לעשות הכל!" אמר תומס ברי בהתלהבות
"יפה! אז ככה: לפי חוק הנפקת נשמות,סעיף ג',סעיף מישנה מיליון שלוש מאות וחמישים ושתיים,והערת סוגריים מאה אלף…אני רשאי לאפשר לך לחזור לבין החיים לחמש דקות! בחמש דקות הללו,עליך לבצע כזה חטא שתהיה ראוי לגהינום! בסדר?!"
"ב-סדר !!!" צווח תומס ברי בהתלהבות
המלאך לחץ על כפתור סמוי,חייך,ולפני שתומס עזב,הספיק לומר:
"אני לא יודע כיצד להודות לך מייק ! הצלת את חיי! תאר לעצמך שהייתי מגיע לגן עדן! איזה אסון,איזה אסון!"
תומס ברי פקח את עיניו,ומצא עצמו שוכב במיטה ליד אשתו.
"יש לי רק חמש דקות.." חשב.
אשתו הסתובבה לצד השני.
תומס ברי הרהר: "היא שנואה עליי..מה מצאתי בה שהתחתנתי עימה? היא…קמצנית..היא אנוכית…אם אני קונה משהו לעצמי היא מיד זועקת..ובייחוד אמה…מיד היא מזעיקה את אמה לעזרה…ושתיהן עושות לי כאן מקהלת יללות…"
עפעפיה של אשתו נרעדו, "אמרת משהו,תומי?"
קולה החזיר אותו למציאות "זהו ! קיבלתי החלטה! יש רק שלוש דקות…מהר…." חשב.
הוא קפץ מהמיטה,רץ למטבח,לקח סכין חדה וגדולה,ורץ חזרה אל חדר השינה.
"מה אתה עושה ?!" שאלה רונדה,ערה כולה,אחוזה אימה "מה אתה חושב לעשות בסכין? אלוהים !! הצילו ! הצילו !" זעקותיה עוררו את כל השכנים,וכאשר פרצה המטשרה פנימה לדירה (אחרי שאחד השכנים טילפן אליה),כבר היו שניהם בלי רוח חיים.

"חזרתי!" אמר תומס ברי למזכירה.
"ברור שחזרת !" אמרה "אני מייד מפנה אותך למייק!"
לבו שמח: "אלוהים! כמעט שפספסתי!"
"ש…שש…." השתיקה אותו המזכירה "אל תזכיר כאן את השם המפורש..אל תשכח שכאן גהינום!"
"בסדר בסדר!" ענה תומס ברי.
הוא שמע ברמקול: "תומס ברי,לחדרו של מייק!"
תומס צעד בקלילות לחדר,ואז פיזם משהו מתחת לשפמו.
"הללו,מייק ! חזרתי !" אמר לו תומס.
המלאך שישב מולו לא הגיב.כאשר הרים ראשו,ונעץ בו את עיניו,ראה תומס ברי פרצוף זועם וחמור-סבר.
"מ-מה…מייק? מ..מה ק-קרה? ה-רי אני…"
"אל תקרא לי מייק! איך אתה מעז? חוטא שכמוך! רוצח! ידיך מגואלות בדם!"
"א-בל אבל…"
"אין אבל ! דינך ברור בהחלט! אתה ראוי לגהינום!"
"אבל זה מה שרציתי!!" צווח תומס ברי בהתלהבות.
"וזה מה שתקבל…" אמר המלאך מיכאל בחומרה.
ריצפת החדר החלה לזוז.
"מה זה?" נבהל תומס ברי "מה קורה כאן?"
ככל שהריצפה זזה יותר,כך הלכו ובקען מלמטה קולות מפוחדים….מיוסרים….
תומס ברי השקיף למטה וראה את אש הגהינום מענישה את החוטאים והחוטאות….
הרצפה המשיכה לזוז ולזוז…תומס ברי ידע שעוד מעט יפול למטה…לתוך הגהינום הכואב…
הוא הפנה פנים אל המלאך מיכאך,שדמה עתה יותר למלאך סמאל:
"ומה זה היה שם,בחדר ההמתנה?"
המלאך חייך אליו:
"הו…אתה מתכוון לאולם הפיתויים שלנו?" זה היה לפירסומת בלבד…."
שניות אחדות נשמעו זעקותיו של תומס ברי,ואחר כך החלה הריצפה לזוז חזרה למקומה !