ירח מלא.

עוד דריכה על העלים. לאנשים אחרים זה נעים, העלים הנוגעים ברגלם, אבל לאישה הנרדפת זה רק מפריע.
האם הייתם יכולים להמציא סיטואציה שאתם נמצאים ביער, בלי אף אחד מסביבכם, ואתם שומעים רק את יללות הזאב? כאשר מישהו רוצה להרגכם אבל אתם לא יודעים מי? זה מה שקורה לאישה הנרדפת.
האישה שמספרים עליה כל לילה במדורה, בטיולים שנתיים ובעיקר, בירח מלא. כי לשם היא נעלמה.
אישה שהצליחה לשרוד חודש ביער, בלי לאכול ובלי לשתות, רק לרוץ עם השמלה הקרועה של המסיבה שהייתה במקום. תמיד היה לכם פחד מסוים שישכחו אותכם בטיול שנתי? זה מה שקרה לאישה הנרדפת, אבל אף אחד לא זכר אותה. אף אחד לא ראה שמישהי חסרה, ואף אחד לא בא לקראתה. גם הזאבים לא, לפעמיים היו רודפים אחריה, אחרי הכול, הבן אדם היחיד ביער, לא משנה כמה רזה היה, עדיין היה אוכל בשביל חיות מסוימות. אבל הזאבים לא רדפו אחרי האישה כל יום, אולי פעם בשבוע, אבל מישהו רדף אחריה יום אחרי יום.
מישהו שהזאבים לא מצאו אותו, מישהו שתמיד הופיע ליד הירח, וכשהירח היה מלא, גם היו רואים את ניצוץ הסכין שהיה ביד הרודף.
האישה לא הבינה למה קרה לה כל זה, היא רצתה להתאבד, קללה הייתה על חיה, קללה על בערך שום דבר. היא הייתה הילדה המושלמת כל חייה, אז ככה היא תסיים את סיפורה? בכך שהיא מתה מרעב ביער? האישה הנרדפת תמיד חיפשה איך להינצל מהיער, אבל אף פעם לא הצליחה לצאת ממנו, והיא גם אף פעם לא מתה. היא לא התעלפה מהרעב, גם אחרי שבועות על גבי שבועות, לא קרה לה כלום. המשקל שלה נמך, היא פנטזה על אוכל, אבל לא קרה לה כלום.
בסוף החודש שוב הירח המלא הכה. כשהאוטובוס של הטיול השנתי הלך בלעדיה, הירח המלא נצנץ מולה. יום הדין של האישה הנרדפת.
הפעם היא לא רצה יותר. היא ישבה על סלע וכיסתה את פניה בעזרת ידיה הדקיקות והארוכות. כשהיא ראתה את הסכין המנצנץ היא לא פחדה יותר, היא חיכתה לו.
וכשהרימה את פניה, לאיש העטוף במסכות עם הסכין, פניה כבר היו מדממות, ודמעותיה היו דם, לא מים. חצי עורה התקלף בשריטות, וכבר עוד לפני שהאיש נגעה בה, היא מתה בעצמה.
אז לפני שאתם הולכים לישון, תזכרו דבר אחד, לא ללכת ליער הקרוב.