יניב- קטע אימה קצר, עם סוף ששובר את הקרח. תהנו.

נדנדת העץ שבחדרי התנדנדה, זה היה לילה שקט, התכרבלתי בשמיכה, זה היה בחורף, היה חשוך וקר, רציתי לכתוב משהו ביומן שלי, אז קמתי מהמיטה שלי לאט לאט והלכתי אל שולחן הכתיבה שלי, ישבתי על ידו והתחלתי לכתוב ביומן, כיסא הנדנדה נעצר, היה אור קטן וכחול שהשארתי לי ליד המיטה, מנורת לילה, היא האירה את היומן שלי ואת כיסא הנדנדה. לקחתי את העט שלי, כתבתי ביומן, מילה אחרי מילה ואז עצרתי, דיפדפתי ביומן במהירות ואז עצרתי, הסתכלתי לאחור וראיתי מפלצת עם שיניים חדות, שהן בעצם סכינים, פניה היו פנים מצומקות, היה לה כובע שחור של מכשפות והיא הסתכלה בי במבט זועם. "מה? מה את רוצה ממני מפלצת?" שאלתי, התחלתי להסתובב עם הכיסא השחור שלי ואז נפלתי ממנו, המפלצת זרקה את היומן שלי מהחלון. צרחתי, אבל זה לא עזר, המפלצת הסתכלה עליי, ליבי דפק, הוא דפק מהר, אפשר היה לשמוע אותו. "הלב שלך עדיין פועם?!" צרחה המפלצת וחשפה את שיניה החדות, אלף סכינים היו בתוך הפה שלה והיא רצתה לנשוך אותי, קמתי על הרגליים, התקרה נפלה, הבית התפוצץ, אני התהפכתי ועפתי עד הירח, המפלצת עפה אחריי עם כנפיים ירוקות וגדולות ושוב חשפה את שיניה, צרחתי, הסתכלתי למעלה וראיתי גשם חזק, רעמים וברקים, ישבתי על סלע אחד אפור, מצאתי את היומן שלי, הוא לא נרטב, הכריכה הגנה עליו, הוא היה ליד הסלע לקחתי אותו ורצתי הביתה הכי מהר שאני יכול, אבל אז נזכרתי שכל הבית שלי התפוצץ. "לא!" ואז הרגשתי נגיעה בכתף שלי הסתובבתי לאחור במהירות ואז שוב ראיתי את המפלצת הזאת, שיש לה סכינים במקום שיניים, היא צחקה צחוק מרושע, אני דילגתי, קפצתי רצתי והיא רצה אחריי ואז נפלתי, נשענתי על מבנה אחד, שהיה כתוב עליו באותיות שחורות וגדולות: "תסתכל אחורה, פחדן." הסתכלתי לאחור ואז יניב הוריד את המסיכה ואז גיליתי שזאת בכלל לא הייתה מפלצת, הוא צחק. "מה? איך פרצת לי לבית?" שאלתי. "איך אני פרצתי לך?" אמר יניב וצחק, "את זה, אני לא יכול לגלות לך, אני מצטער, הבטן שלי כואבת מרוב צחוק, אני מתפוצץ מצחוק." ואז גם אני צחקתי ואז פתאום היה אור והשמיים היו תכולים. "מה? בוקר עכשיו?" שאלתי. "אני ועוד כמה חברים שמנו שמיכות גדולות כדי שתחשוב שזה לילה, רצינו להפחיד אותך." אמר יניב וצחק וגם אני צחקתי.