ימיה של לילית'-פרק 9

תום שמח מאוד,והלך בסערה לעבר
האחוזה.הוא נהנה לשמוע את קולה הנעים של
לילית' אז בפלאפון."איך טומי חושב שיש לו סיכוי
איתה?" הוא חשב.
הוא הגיע אל האחוזה,ודפק על הדלת הענקית.
קארין עפה בשמיים מעליו,מביטה במתרחש.

לילית' שמה רטייה על עינה הימנית.היא יצאה מהבית,ומול ביתה עמדו
אשים רבים מכוונים רובים לעברה.
היא מלמלה משהו,ואן הסתערה עליהם מהחצר האחורית,והחלה לקרוע את עורם בעזרת
הטפרים.הם השפריצו דם לכל עבר,ולילית' ניצלה את ההזדמנות ורצה משם.
היא המשיכה לרוץ,וג'יזל נחתה מולה,חושפת ניבים.
לילית' שלפה אקדח והחלה לירות בג'יזל,לא שזה עזר.
היא רצתה להוריד את הרטייה,אך ג'יזל תפסה אותה במהירות.
"אני אהוג אותך!" קראה ג'יזל בזעם.לילית' נחנקה,ואז הרגישה שאחיזת ג'יזל נחלשת.
טומי ניסה להוריד את ג'יזל מלילית',וג'יזל רצה משם.
"מי זאת?" שאל טומי."לא חשוב!" לילית' חיבקה אותו,ואז משכה אותו לכיוון האחוזה.
שניהם רצו,וברק פגע באדמה מולם.לילית' וטומי קפצו אחורה.
"מה הולך כאן?" קרא טומי בבהלה:"בואי! נלך למקום בטוח" הוא תפס בידה.
"לשם אני הולכת!" שיקרה לילית'.
היא משכה את טומי לעבר האחוזה.

"כן?" ליון פתח את הדלת."אמממ,לילית' שלחה אותי" אמר תום."אני רואה" חייך ליון.
הוא שינה את עינו השמאלית לאדומה כהה.האדמה החלה לרעוד מתחת לרגליו של תום.
לילית' וטומי רצו אל מאחוריי האחוזה לכיוון הדלת האחורית.
"הו לא אתם לא" רפאל סינן וקם ממקומו על הגג,אך קארין נחתה מולו:"אסור לנו להתערב" היא צחקה.
היא ידעה שלילית' מתכננת להיכנס מהדלת האחורית,והיא בינתיים צריכה לעצור את רפאל.
האדמה קרסה תחת תום,והוא החזיק בקצה כדי לא ליפול לתיהום.
ליון צחק.הוא עמד למחוץ למוות את תום,אלא שאז תום קפץ מהתיהום ושלח אגרוף לליון והפיל אותו על רצפת האחוזה.
לילית' נכנסה אל המטבח מבחוץ,ושם חיכו אנשים עם רובים.
"מה?" טומי היה בהלם.האנשים החלו לירות,אך לילית' השתמשה בטומי כמגן אנושי.
טומי מת,וקרס על הרצפה.דם נשפך מכל גופו.לילית' הורידה את הרטייה,וגל צונאמי נכנס מהדלת אל המטבח ושטף את כולם אל הטרקלין הראשי.
כולם שכבו מתים על הרצפה,גם גופתו של טומי.
תום נכנס אל הטרקלין והופתע לראות את לילית'."מה את עושה כאן?" שאל.
היא הביטה בו בתדהמה.הוא היה אמור להיות מת.הוא הביט לעבר גופתו של טומי.
"מה קרה לו?" שאל בבהלה,ורץ אליו."ירו בו" סיננה לילית' והלכה.
"חכי! צריך להתקשר לאמבולנס! מה איתך? לא ירו בך?" הוא קרא.
"ירו.השתמשתי בטומי בתור מגן" היא סיננה.הוא היה משותק.
"איך יכולת…" המילים בקושי יצאו מפיו."ככה" היא אמרה,ושלפה אקדח וכיוונה לעבר תום.
הוא הביט בה,ברחמים."אני…אני.." הוא גמגם.
"תמות" היא סיננה וירתה בראשו פעמיים.הוא נפל,ומת.
לילית' המשיכה ללכת לעבר הכניסה.ליון חיכה שם,וישב על כיסא מפואר,מחזיק בכוס יין.
"שלום" היא אמרה וכיוונה לעברו את האקדח."שלום" הוא חייך.
"אתה מודע לעובדה שאתה הולך למות?"
"כן"
"אז למה אתה מחייך?"
"למה לא?"
"מגיע לך למות".
"למה?"
"כי לי מגיע לחיות" היא סיננה וכיוונה אל לבו.היא ירתה פעמיים,והכדורים פגעו בו.
דם נשפך על הרצפה,וכוס היין התנפצה על הרצפה.ליון נחת על הרצפה,מדמם.
"זהו" סיננה לילית' ופנתה אל היציאה האחורית."ככה? בלי להגיד שלום?" שאל ליון.
היא קפאה במקומה,מהלם.ליון קם מהרצפה ונעמד על רגליו.הוא התנהג כאילו הרגע לא חטף שני כדורים אל ליבו.הלב שלו עדיין פעם."איך?" לילית' פערה את עיניה והביטה בו.
הוא חייך,ושלף אקדח לעברה."הקללה שלי מיוחדת.אני לא יכול למות מכלום.אני מת רק לאחר שהזמן שלי נגמר במידה ולא הרגתי עוד אנשים".
"מה?" היא הייתה בהלם טוטאלי.
היא הביטה בו,ופחדה."הכל נגמר" הוא צחק.הוא עמד ללחוץ על ההדק,ואז ראשו נכרת.
ראשו נפל על הרצפה,וגופו נפל גם."מה?" הוא קרא.
"כפי שחשבתי.החלק בתוכך שמכיל את הקללה הוא העין,לכן אם ראשך נכרת הראש נשאר בחיים בעוד הגוף לא" סיננה מישהי.היא עמדה ומאחוריה עוד בת אחת ובן אחד.
היו לה עיניים כחולות,ושיער לבן שהגיע עד לכתפיים.
לבת היה שיער ורוד ארוך,ועיניים ורודות חמודות.לבן היה שיער כחול כהה קצר ועיניים שחורות.
"אני לינה" היא חייכה והחזיקה בידה סכין.
היא תפסה את ראשו של ליון,והרימה אותו."מה את עושה?" הוא צעק.היא צחקקה,וחוררה את עינו השמאלית.

קארין נפלה על רצפת הגג.רפאל זעם,ועמד להרוג אותה,כשלפתע נעצר.
דם נשפך מפיו,ועינו השמאלית נעלמה.הוא נפל על רצפת הגג,ומת.