ימיה של לילית'-פרק 11

לילית' קמה בבוקר,ליום בהיר ויפה.
היא ישר ירדה ולבשה את מדי בית הספר.
היא עמדה מול היציאה מהבית,והסתובבה כדי להביט בו.
היא סרקה אותו טוב טוב.
לבסוף,יצאה ממנו והלכה בלי לנעול אותו.
היא הלכה באיטיות לכיוון בית הספר.
היא לא הקשיבה כלל לכל מי שניסה לדבר איתה.
היא רק המשיכה ללכת.היא הגיעה אל שביל עצי הסאקורה.
הפעם,העלים לא נשרו.היא נכנסה אל מבנה בית הספר.
"לילית'!" קולה של מיוקי הגיע לאוזניה.היא ראתה את מיוקי רצה אליה.
"תראי! פלאפון חדש!" היא הראתה לה.אבל אז,היא התפוגגה.
לילית' השפילה את מבטה,ודמעה זלגה מעינה.
היא הלכה לעבר הכיתה,והתיישבה במקומה."היי לילית'! מה שלומך?" חייך תום.
הוא התיישב לידה,וחייך אליה.אחר כך,הוא התפוגג.
"נכון.גם הוא מת" לילית' מלמלה לעצמה,והביטה החוצה.
השמש כמעט וסינוורה אותה.היא השתמשה בעינה הימנית,והתחילה סערה.
רעידות אדמה ושריפות נוצרו בעיר.היא גרמה גם לברד חזק להרוס מבניים.
עבר כל כך הרבה זמן,מאז שהיא הרגה את ג'וליאן.
הוא יגיע בקרוב,את זה היא ידעה.היצור שהופיעה בילדותה יחזור לרדוף אחריה.
בסוף הלימודים,היא הלכה מבית הספר וגרמה לעוד אסונות טבע לקרות.היא הלכה,אדישה לגמריי תוך כדי שעוד ועוד אסונות התרחשו.אך היא לא רצתה להרוג אנשים.
היא רצתה רק לגרום להם לסבול.כל מי שהיה סביבה,כבר מת.הכל בגלל ג'וליאן.
היא הלכה אל בית הקברות,והתיישבה מול שני קברים.
"אמא-אה.אבא-אה" היא קראה להם כפי שקראה להם כשהייתה קטנה.
"אתם עדיין שומרים עליי,נכון?" היא חייכה.היא הפנתה את ראשה אחורה,וראתה שתי דמויות מחזיקות בכתפיה.היא קמה,ונתנה להם חיבוק אחרון לפני שהתפוגגו.
היא עמדה שם במשך כמה שניות,ולבסוף פקחה את עיניה.
היצור השחור חסר הפנים עמד שם.הוא חיכה.
"אני לא אתנגד הפעם.קח אותי,מלאך המוות" היא אמרה.
לפתע,זוג עיניים אדומות בהירות הופיעו עליו.היה לו גם פה,חסר שפתיים.
"סוף סוך הבנת מי אני?" שאל בקול עדין.
"כן.הבנתי למה הופעת פעם.אתה מופיע בכל פעם שאני מפסיקה להרוג אנשים,ואני כבר לא מקבלת חודשיים".
"אני לא מבין למה הפסקת להרוג" הוא אמר.
"אתה לא מבין?" היא חייכה,דמעות זולגות מעיניה.
מאחוריה הופיעו כולם.הם דחפו אותה חלושות אל תוך מלאך המוות.
היא לא נאבקה בהם,ונפלה אל תוך גופו.
"אני רוצה להפסיק לתת לאחרים לקבוע את גורלי" היא אמרה,ונבלעה אל תוך מלאך המוות.

-כמה חודשים אחר כך-
"אמא! אמא! זה הבית החדש?" שאלה ילדה קטנה בת 7.
היא ראתה את ביתה לשעבר של לילית'.
"בעלת הבית פשוט נעלמה יום אחד.היא הייתה תלמידת בית ספר" אמר האב.
"אתה לא חושב שיש שם רוח רפאים,נכון?" האם לחשה בפחד.
"אל תהיה מגוחחת" הוא צחק ונכנס פנימה.
הילדה נכנסה אחריו,ורצה לסרוק את הבית.
היא עברה מחדר לחדר,והוא היה נקי.לבסוף,היא ירדה אל המרתף,אך הוא היה נעול.
הוריה הגיעו,והצליחו לפרוץ את המנעול.פעמון הדלת נשמע,וההורים מיהרו למעלה.
הילדה נשארה,ופתחה את דלת המרתף.
שם,היא ראתה הרבה גופות,ודם מרוח בכל מקום.סכין עפה באוויר וטפטפה דם.
ואז,הילדה ראתה את פניה המטורפות של לילית',מרחפות באוויר.