ימיה של לילית'-פרק 10

ליון היה מת.לילית' סרקה את לינה בחשדנות.
"את…עזרת לי לנצח?" היא שאלה בהיסוס.
"לא!" היא חייכה."הו,איך שכחתי,אלה הם אוון ומון"
היא הצביעה אל מי שהיו מאחוריה.
"יש שניים מהם" חשבה לילית':"ויש אותה…היא ידעה על העין של ליון ועל הקללה…"
פתאום,זה הכה בה."גם את מקוללת!" קראה לילית'.
לינה חייכה חיוך מרושע,והפנתה את הסכין לעבר לילית'.
אן קפצה לתוך החדר ורצה אל לינה.הנער שעמד ליד לינה,תפס במהירות בראשה של אן והעיף אותה אחורה.
"מה אתה עושה? תהרוג אותה! היא משתתפת במשחק!" צעקה עליו לינה.
הוא נראה כאילו רק עכשיו הבין,ורץ להרוג אותה.
לינה זרקה את הסכין על לילית'.היא כבר לא הספיקה להתחמק.
הסכין היה כמה סנטימטרים מראשה.לפתע,היא נדחפה הצידה.
הסכין פגע בחזהו של תום."תום" לחשה לילית' ונפלה.
תום הביט בה."אני לעולם לא אסלח לך….אבל גם לא ארשה לך למות" הוא אמר ונפל.
הוא מת.
לילית' הביטה בו,ואז חייכה.היא התחילה לצחקק,ובסוף פרצה בצחוק גדול.
"איזה אידיוט" סיננה.היא לקחה את האקדח וירתה בלינה.לינה התכופפה,והכדור פגע במצחה של מון.
מון הלכה מעט אחורה,ולבסוף קרסה.
"היא עדיין חיה" חייכה לינה.אן ואוון נלחמו בצד,ולינה רצה אל לילית'.
לילית' התחילה לירות,אך לינה התחמקה מכל כדור וכדור.
לבסוף,היא קירבה את הסכין אל גרונה של לילית'.
ג'יזל נכנסה בתעופה והסתערה על לינה."מה את עושה?! את כבר לא משתתפת! ליון מת!" צרחה לילית'.
"כן,אבל אני לא אתן למי שהרגה אותו להישאר בחיים!" צרחה ג'יזל.
עינה השמאלית של לינה השתנתה לאדום כהה.
"תיזהרי!" קראה לילית'."את זאת שפגעה בי אז עם הברק?" צרחה ג'יזל אל אוזנה של לינה.
לינה חייכה,וברק חזק פגע בגבה של ג'יזל.
"אהההההה!" צרחה ג'יזל.גופה התחיל להתפרק,והיא מתה.
מון שגססה,מתה גם היא.לינה נחתה על הרצפה.
אן ואוון שכבו מתים,ידו של כל אחד בתוך השני.
לינה ולילית' היו המומות.הן היחידת שנשארו חיות בבית.
"מאחר ששתיכן עדיין חיות" קרא ג'וליאן ונכנס פנימה:"הקללה תוסר ממי שתנצח בקרב ביניכן" הוא קרא.
"אז…מי שתהרוג את השנייה….תנצח והקללה תוסר מעליה?" שאלה לינה.
"כן" חייך ג'וליאן חיוך ערמומי.זה היה רעיון טוב להכניס עוד קבוצה לקרב.
קארין התפרצה פנימה."ג'וליאן!" היא קראה בזעם ועפה לעברו."אני לא אסלח לך!" היא צרחה.
לילית' הביטה בה.היא רצתה להרוג אותה אחרי שהיא תנצח.
קארין הגיעה אל ג'וליאן,והוא הניף את ידו באוויר.אור לבן חזק ומסנוור יצא ממנו,וקארין צרחה.
לבסוף,היא נעלמה,ורק נוצות שחורות היו שם.
העין הימנית של לילית' צרבה."מה…עשית לה?"
"הרגתי אותה" חייך ג'וליאן:"כפי שעשיתי לגבריאל" הוא צחק.
"העין שלי באה מגבריאל" סיננה לינה.
"אז…רוצות להתחיל בקרב?" הוא צחק.לילית' שלפה סכין,ורצה אל לינה.
לינה קפצה אחורה,והסכין רק חתכה מעט את בטנה.
לינה לקחה סכין גם היא,ורצה אל לילית'.שתיהן דקרו זו את זו.
הדם שלהן נטף על ריצפת האחוזה של ליון.לינה קרסה על הרצפה,ולילית' נשארה לעמוד.
הסכין היה נעוץ בכפתה הימנית.לילית' שלפה את הסכין מתוכך,ודקרה שוב את לינה רק ליתר ביטחון.
"ניצחת" הכריז ג'וליאן.לילית' הביטה בו בזעם.היא רצתה להסתער עליו ולהרוג אותו.
היא כל כך רצתה להרוג אותו,על כל מה שגרם לה לעשות.
הוא שלף את הקבוקון,והגיש לה אותו.היא לקחה את הקבוקון המלא בנוזל כחול בהיסוס רב.
"תישתי" הוא חייך.היא הרימה אליו מבט.הייתה לה החלטה.
היא ניפצה את הקבוקון על הרצפה.ג'וליאן הביט בה,המום.
היא ניצלה את ההזדמנות,וקפצה עליו.היא החדירה את הסכין עמוק לתוך ליבו.
הוא התחיל לדמם."למה…?" הוא שאל כשדם נשפך מכל פיו.
"כי אני רוצה לחיות עם זה הלאה!" היא צרחה בזעם.
היא נזכרה בהכל.במיוקי,באן,בתום,טומי,מר וגברת ניגל הנחמדים.
היא נזכרה אז בהוריה.
זה היה בהתחלה יום בהיר ונפלא.
לילית' בת השש,שיער לבן קצר,ועיניים תכולות מדהימות,ירדה במדרגות אל המטבח.
היא נכנסה,והוריה נרתעו.הם השאירו לה אוכל על השולחן וברחו מהמטבח.
היא ישבה על הכיסא,והחלה לאכול."הם בטח פשוט כבר אכלו ושבעים" חייכה לעצמה לילית'.
אחרי הארוחה היא הלכה לסלון.אביה ישב על הכורסא וקרא עיתון.אמה קיפלה בגדים.
היא הדליקה את הטלויזיה,והתיישבה על הספה.הוריה החליפו בטים,ועלו למעלה לחדרם.
"הם בטח עייפים" חשבה לילית'.היא ראתה הרבה זמן טלויזיה,ואז הגיעה הערב.
הבטן שלה קרקרה.היא עלתה למעלה,אל חדר ההורים.היא החזיקה בידה את הדובי שלה.
"אמא-אה? אבא-אה?" היא שאלה ועמדה מול הדלת.
"אמא-אה אני רעבה! אבא-אה אני צמאה!" היא ניסתה לפתוח את הדלת.הדלת הייתה נעולה,והיא לחצה שוב ושוב על הידית בהיסטריה."אמא-אה!! אבא-אה!!" היא צרחה ודפקה בחוזקה על הדלת.
היא הביטה הצידה,אל המסדרון.צל ארוך נמתח על הקיר.יצור גבוה עמד שם.הוא היה שחור כהה,חסר פנים.לא היו לו ידיים,והיו לו רק שתי רגליים ארוכות.יד מוזרה ושחורה התפתלה מתוך גופו.
"אמא-אה! אבא-אה! אני מפחדת!" צרחה לילית'.היצור השחור התקרב אליה,ומשך אותה אליו.
היא ניסתה להיאבק ולצרוח,אך היא נשאבה לתוך גופו.לבסוף,כל גופה היה בתוך היצור השחור,מלבד עינה הימנית שהביטה בדלת באכזבה.היא עצמה את עינה,וקיבלה על עצמה את גורלה.
דמעה אחת קטנה זלגה מעינה,ונחתה על הרצפה.היא השמיעה רעש עמום.
צבע עינה של לילית' השתנה לאדום כהה,והיצור התחיל לצווח מכאבים.
לילית' יצרה בתוך גופו אש,ששרפה את גופו.היצור נשרף ונעלם כלא היה.
לילית' פקחה עת עיניה,והייתה עצבנית.היא רצה אל חדרה,והזיזה את הארון הצידה,שם הייתה דלת שמובילה אל חדר ההורים.היא לקחה סכין שמצאה במטבח,ונכנסה פנימה בשקט והתיישבה על המיטה בשקט.
האב שלף את ראשו מתחת למיטה והציץ לעבר הדלת."לא יפה לשחק מחבואים" שיערה של לילית' היה מבולגן ועיניה היו מטורפות.
"אההההה!" צרח האב כשהיא החלה לדקור אותו."אהההההה!!" צחרה האם כשלילית' דקרה אותה.
דמם נשפרץ לכל עבר.
היא צחקה.מאותו הרגע,היא ידעה שעל מנת לשרוד עליה לרצוח עוד ועוד,ושאסור לה לסמוך על אף אחד.