יללת קורבנות הזאב.

בלילה האפל ביותר,
חסר הירח החיוור,
היא יוצאת בחשאיות מביתה,
מלאת סכינים כסופים כשערה.
מתקדמת לאחת הסמטאות,
מחפשת אחר קורבנות,
כאשר באחד מהם פוגע סכיניה,
כמו חיה פגועה, מייללים קורבנותיה.
חושפת חיוך מלא שיניים חדות,
רצה במהירות במורד הגבעות,
סוחבת איתה את כל הגופות המדממות.
כאשר מגיעה ליער השומם,
מתחילה לחפש אחר הגוף הכי מדמם.
אותו היא תופסת בזעקת זאב,
וחותכת את ראשו בעזרת חרב.
בורחת עם גופו חסר האונים,
ובדרך קוראת לזאבים,
הם באים אחריה ביללות,
מחפשים אחר השליחה,
שמביאה את הגופות בלילות.