ילדה בכותנת לבנה

הוא סוגר את הדלת בחוזקה כשמבט כעוס עולה על פניו "היא אמתית!" הוא צועק אל עבר הדלת "הרוח הזאת אמתית!" אף אחד לא עונה, אין אחד שמגיב. טום מבין שאף אחד לא באמת מאמין לו, אף אחד לא באמת מאמין שראה את אותה רוח בלילה הקודם. דמעות מתחילות להציף את עיניו. הוא מתיישב על מיטתו ומניח את ידיו על רקתו בעדינות, מנסה לעכל את העובדה שהמוות שלו ושל כל משפחתו קרב. הוא נזכר בלילה אמש, הילה בו ראה את הרוח לראשונה. הלילה אותו לא ישכח לעולם.
באותו לילה התעורר טום בצרחות לאחר חלום בלהות, התחיל להתנשף במהירות ובקושי שהצליח להסדיר את נשימתו. לפתע, בין הנשיפות שהתחילו להאט ולהיעלם, הבחין טום בדמות מוזרה ופחוסה עומדת מחוץ לחלונו. טום הסתכל טוב ולא האמין למראה עיניו, מה הילדה הזאת עושה מחוץ לחלון שלי בשעה כלכך מאוחרת? שאל את עצמו. הוא ניער ראשו, כאילו ניסה להשתחרר מהזיה כלשהי והסתכל שוב דרך החלון, אך דמות הילדה עדיין עמדה שם, מסתכלת אליו ישירות אל תוך עיניו. טום נרתע לא רק מהופעתה אל מול חלונו, אלא גם מהמראה המזוויע שלה. עורה היה לבן וחיוור כשלג וגופה היה רזה ודקיק עד מאוד. שיערה השחור והפרוע הגיע עד מותניה והבריק לאור הירח המלא. כותנת לבנה ובלויה עטפה את גופה הזעיר וליטפה את דשא החצר האחורית. יחפה עמדה שם בחורף המקפיא, כאילו שום דבר מסביבה לא באמת קיים, חוץ מהחלון של טום.
"זה קרוב" היא החלה להגיד בקול חלוש ורועד "זה יותר קרוב משאתה חושב"
טום נבהל וכשל לאחור, נתקל בסקייטבורד שלו וניתח ברצפה הקרה. הדמות המוזרה שאט אט התדמתה לו כרוח מפחידה, התקרבה אל חלונו אפילו יותר עד שכמעט הייתה בתוך החדר.
"מה?" טום, בפרצוף מבועט ואחוז חרדה, ניסה לענות לרוח הנוראה.
"המוות שלך ושל כל המשפחה שלך"
עיניו של טום התרחבו וקצב ליבו החל לדפוק מהר מתמיד. הוא ניסה לעכל את מה שאמרה, והחל להתנשף בכבדות ולעצום עיניו, כאילו הרוח לא אמתית אלא רק בראשו.
"זה לא יעזור לך" הרוח החלה לצחוק "אני אמתית ועוד איך. וככה גם המוות"
היא הסתכלה על טום לכמה שניות כשחיוך ערמומי על פניה. טום עדיין עצם עיניו ואפילו אטם קצת את אוזניו בעזרת הידיים. הוא הציץ מעט, כדי לבדוק אם הרוח עדיין נמצאת מחוץ לחלונו. אך היא נעלמה, ואחריה נשאר רק ערמה קטנה של אפר שחור.

"טום!" קולה של אליסה מנער את טום מזכרונותיו הנוראים "תפתח כבר את הדלת!" דפיקותיה על הדלת חזקות ועצבניות. "רגע…" טום עונה בקול עייף ופותח את דלת חדרו. אליסה נכנסת לחדר ומתיישבת על מיטתו "אני רוצה להגיד לך משהו" היא אומרת ומשחקת באחד מכובעי הבייסבול המונחים על השידה. טום מהנהן בראשו כתגובה, מסתכל על אחותו שלרגע נראית קצת מבולבלת.
"אתה אחי הקטן, ואני צריכה לדאוג לך ויותר מכל להאמין לך" היא אומרת "אני רוצה שתדע שאני מאמינה לכל מה שאמרת על הרוח ההיא, כל מילה, באמת. ואני רוצה להגן עליך מפניה"
טום משפיל את מבטו. אילו רק אליסה הייתה יודעת שגם היא זקוקה להגנה, אילו רק אליסה הייתה יודעת שהסוף של כולנו קרב, הוא חושב בלבו. אך הוא לא מעז לספר לה את זה, הוא מפחד שאליסה תהיה פחדנית כמוהו ואז הסוף של שניהם יהיה מובטח.
"אני יודעת שאמא אבא והארי לא מאמינים לך," היא מלטפת את מצחו של טום ומסיטה את שיערו מעייניו הכחולות "אבל אני מאמינה לך. ואני מבטיחה לך שאני תמיד אגן אליך"