חבל שלא ברחת מקודם

את שומעת רעש, היד שלך מפסיקה לרגע לגזום את הצמחים הדוקרניים ואת מקשיבה לדממה. את בוחרת להתעלם- טעות איומה. "זה בטח קייל" את אומרת לעצמך. את לא יודעת שקייל שוכב מת על הספה בסלון ושלולית דם סביבו. את ממשיכה לגזום, בטעות נחתכת מקוץ קטן ביד. את עומדת, נכנסת הביתה, הולכת אל המטבח ושוטפת את ידייך. את שמה פלסטר ונשענת אחורה על כיסא, היה לך יום ארוך היום. את חושבת אם לקרוא לקייל, מתחרטת ושותה מים. פתאום הברז נסגר ואז הוא נפתח מחדש רק הפעם הוא משפריץ מים לכל מקום. את צורחת, עולה מהר לחדר שלך ולא טורחת לחלוף על פניי הסלון. את פותחת את ארון הבגדים- כולם קרועים ומלוכלכים. את מקללת חרש, את לא מבינה איך כל זה קרה. את נכנסת לחדר של קייל, קייל לא בחדר. את קוראת בשמו ואין תשובה. את יורדת למטה, נכנסת לסלון וסוף סןף קולטת את גופתו של קייל. את צורחת, את רצה החוצה, רוצה לקרוא לעזרה אבל הדלת נעולה. את מחפשת בטירוף את המפתחות, בסוף מוצאת אותם שבורים ועקומים בפח. את רצה לחלון, החלון והתריסים כמעט נסגרים על ידייך. את מחפשת דרכים לברוח ולא מוצאת- את כלואה. את שומעת לחשושים, צורחת, בועטת בדלתות, נאבקת בחלונות אבל כלום, עכשיו זה הזמן שלך למות. את לא שומעת את הצעדים של הרוצח מאחורייך, את לא רואה את הגרזן ביד שלו. אבל עכשיו אי אפשר להגיד לך את זה, כי את כבר מתה. בכל זאת- חבל שלא ברחת מקודם.