"זה הזמן"- פרק 1

כעבור כמה חודשים יצאתי מבית החולים , הסימן היה עדיין על ידי , הוא היה שורף אך פחות ממקודם. ישבתי מול הטלוויזיה.
"מקרי הרצח גוברים מיום ליום , והמשטרה נשארת עם סימן שאלה גדול . רוב האנשים המגיעים לבתי החולים עם הסימן של התפרים על ידם , מספרים על דמות מפחידה בעלת עין זוהרת באדום , ללא עין שמאלית , ועם תפרים לאורך כול הגוף" אמרה קריינית החדשות בקול סמכותי והמשיכה "רוב האנשים אשר הותקפו על ידי היצורה חוזרים יומם וליל על המילה 'ליסה' בטענה שהיא תגאל אותם מדור הצעירים של היום ותביא אותם לעידן חדש . חלק מהפצועים אומרים כי היה עם הדמות המשונה עוד יצור משונה , בעל חיוך אדום ענקי מרוח על הפנים ואפאפיים שחורות."
כיביתי את הטלוויזיה , אני לא מסוגלת לשמוע עוד על כול "העל טיבעי" הזה , אני לא מאמינה בו , הוא לא אמיתי ! אם כאלה דברים היו קיימים בטח כבר הייתי מתה ממזמן. הטלפון צלצל , בטח עוד אחד מהבנים מהכיתה שרוצה להגיד לי לצאת איתו , הרמתי את השפורפרת
"שלום" אמרתי בקול רך ונעים
"זה הזמן!!!" צעקה נשמע מעבר לשפורפרת ואחריה צחקוק מטריד , הסימן שעל ידי החל לשרוף ולכאוב וצעקה איומה יצאה מפה הרועד שלי .
סגרתי מיד את הטלפון , אך בכול זאת הצלחתי לשמוע אותם
"הגיע הזמן ללכת לישון" נשמע קול אחר , זה היה קול פסיכוטי של בן . "זה לא היה כואב רק תעצמי עניים וזה יגמר מהר יותר ממה שאת חושבת"
"הזמן , הזמן לא משקר , זה הזמן" אמרה המות הבת והתפרים שעל ידי רק כואבים יותר ויותר. "קר לי , כול כך קר" נשמע קול רך "תחממי אותי בבקשה"
דפיקות נשמעו מעבר לדלת , רצתי מהר אל עבר החדר שינה שלי , לא הצלחתי להתקדם הרבה , התפרים שהיו על ידי עיכבו אותי , הם שרפו כול כך ! לא הרגשתי יותר את יד ימין שלי ושתי תפרים כמו שהיו לי ביד ימין הופיעו בשמאל , ואיתם הדמות המשונה הופיעה מולי.
"את יכולה לחמם אותי ?! בבקשה ?" היא אמרה בקול רך ונעים כול כך שלא היה אפשר להתנגד לו , היא עצמה את עינה הימנית , והחלה להתקדם לאט לעברי . ואני התרחקתי פחות או יותר באותו קצת .
הייתה דממה בכול החדר , שמעו רק את הצעדים של הדמות . תוך שניות היא הופיעה מולי , חושפת את עיניה המטרידה לרווחה , סימני תפרים הופיעו בכול מקום בגופי , מהרגליים ועד הידיים.
"זה הזמן!" היא חזרה על זה שוב ושוב ושוב עד שהתעלפתי מכאבים
הרגע הבא שאני זוכרת הוא שהייתי בבית החולים , שומעת את הרופא אומר "היא לא תשרוד אפילו יומיים" הוא אמר זאת בקול מאוכזב ואחרי שאמר זאת נשמעו קולות בכי.
הדבר הבא שאני זוכרת הוא שמצאתי את עצמי בקבר , שומעת צחקוקים של שני אנשים , לא מצליחה לצאת , מלאה בסימני תפרים ויכולה לצעוק רק מילה אחת 'ליסה'