השמרטפית

• פרק ראשון •

"היא לא אוכלת לחם, אסור לה להירדם בסלון ובשעה שמונה אפס אפס בדיוק היא צריכה לשכב במיטה בחדר שלה. מותר לה אור דלוק, אבל חייבת להיות במיטה. "

"אל תדאגי גברת כהן. אני שומרת על כל הילדים פה בשכונה, היא תאכל טוב ותישן טוב. מבטיחה. "

היא ליטפה את הבת שלה ויצאה בנקישות עקב לעבר הרכב שחיכה לה בכביש.

"תמרי, נשיקות! " היא נופפה אליה. תמר בתגובה החזיקה חזק יותר את היד של הבייביסטר ותחבה את הבוהן לפה כדי לא לבכות.
החצץ הרעיש מתחת לגלגלי המכונית שנסעה ונעלמה במורד הרחוב.

"בואי תמרי, נעשה ארוחת ערב ונראה דורה. "

*

ריח חריף של חביתה שרופה עמד באוויר. הכיריים נראו כמו אחרי אירוע של 300 מוזמנים ורעות עמדה אבודה בלב המטבח. מעולם לא ידעה להכין קורנפלקס עם חלב, ובטח שלא חביתה.
"תמרי מתוקה, בישלתי לך סנדוויץ' עם שוקולד! רוצה? "
"לא. אני רוצה את אמא. "
"די תמרי, אמא הלכה לסרט. בואי תאכלי ונראה טלוויזיה. "
"לא. אמא. רוצה את אמא. רוצה את אמא! "

היא הוציאה את הפלאפון מהכיס וחייגה.

"הבת שלך לא מפסיקה לבכות. מה אני עושה איתה? "
"תביאי לי אותה לטלפון. "
"תמר, בואי הנה, אמא בטלפון. " תמר רצה בצעדים קטנים וחטפה את הטלפון מידה.
"אמא, בואי. מתי את באה? "
הן דיברו במשך דקות שלמות עד שנדמה כי תמר איבדה סבלנות והתחילה לענות רק בטוב, טוב, טוב.

"קחי". היא הרימה את היד ומסרה את הטלפון לבייביסטר.

"זה בסדר, הרגעתי אותה. אמרתי לה שברגע שהיא תרדם אני אגיע. אז כדאי לה לעשות את זה מהר. פשוט תחליפי לה לפיג'מה ותעלי אותה למיטה. "

הן הלכו יחד לעבר חדר השינה של תמר בקצה המסדרון. נורת לילה בצורת צפרדע שפכה אור על הקיר שנצבע בצבעי תכלת וצהוב.
"לילה טוב תמרי" היא ליטפה אותה והסתובבה לכיוון הסלון. כשהגיעה פנתה ימינה חזק לעבר המטבח, הכינה דלי של פופקורן וכיבתה את האור כי בדיוק בעוד 10 דקות מתחיל הגמר של הכוכב הבא והיא חייבת לשמוע את הביצוע של חובי סטאר. פשוט חייבת.

"היית מעלפת! " קולו של הראל סקעת בקע מהמסך. היא נמרחה על הספה ואכלה בזה אחרי זה גרגירי פופקרן חמים ומלוחים, כשהיא מחכה בהתרגשות לקראת השיר של הכוכב האהוב עליה, חובי סטאר.

בדיוק ברגע שקראו בשמו תמר הגיעה אליה בריצה מבוהלת כאילו ראתה שד.

"תמרי, מה קרה? "
"אני לא נרדמת. הבובה של הלצן מפחידה אותי. אני מפחדת. "
עוד אחד מהתירוצים שלה, היא חשבה לעצמה ותכננה איך להתגבר גם על המכשול הזה.

"ליצן הוא חבר שלנו, הוא מצחיק וחמוד ויש לו אף אדום שעושה ציפצופים ככה – ציף ציף, ציף ציף! "
היא הדגימה לה כאילו הייתה מפעילת ילדים בקייטנת לי לה לו. תמרבלעה את הפתיון וצחקה למשמע המילים "ציף ציף" עד שהפסיקה לבכות.

"אמרתי לך, ליצן זה רק צחוקים. וכיף. הוא בובה חמודה בדיוק כמו כל הבובות שלך. לכי לישון, אין לך מה לפחד. "

ברגע שהיא ראתה שתמר הגיעה לחדר, היא לחצה על המשולש בשלט והניחה את קערת הפופקורן על הבטן. חובי סטאר עלה ושר את שיר האירווזיון שלו, ומייד לאחר מכן היא פתחה את הפלאפון לראות מה התחדש בפייסבוק מלפני 8 דקות.

הפעם, תמר רצה אליה בפחד גדול עוד יותר.

"לא רוצה! אני לא אוהבת את הבובה של הליצן. אני מפחדת. איפה אמא? "

היא אמרה ונצמדה אליה במהירות. לא נותרו עוד ברירות מלבד לגרום לה להירדם בסלון ואח"כ להרים אותה למיטה. היא ידעה שהסיכוי שלה להירדם בעצמה כל כך גדול שהיא לא הרשתה לעצמה לעשות את זאת מבלי לבקש אישור מהאמא. רק שתסכים לה להירדם בסלון ואח"כ היא תרים אותה בחזרה למיטה.

אחר 2 נסיונות, היא ענתה. רעש חזק של מוזיקה נשמע ומייד אחריו צעקת "הלו! ? ".
"גברת כהן, היא לא מצליחה לישון. את מסכימה לה לישון בסלון? "

"לא! " היא צרחה ספק אליה ספק עליה.

"אבל היא מפחדת מהבובה של הליצן בחדר שלה. ניסיתי לשכנע אותה אבל היא לא מקשיבה. "

"ממה? ! " שוב צרחה. רעות כבר החלה לאבד סבלנות וחשבה האם כדאי לה לוותר על האישור ופשוט לקחת החלטה בעצמה.

"מהבובה של הליצן! " היא צרחה עליה חזרה, מנסה להחזיר קצת כבוד.

לפתע, קולות המוזיקה הלכו ונחלשו ורעש פסיעות עקב נשמע הולך ומתגבר.

"תקחי אותה, ותעופו מהבית! אני בדרך אליכן! " היא אמרה מתנשפת לתוך השפורפרת

"מה? מה אמרת? " צעדיה נפסקו בבת אחת. שקט אפל הציף את הקו.

"תקחי את תמר, ותברחו מהר משם. אין לנו שום בובה של ליצן בבית. "

• פרק שני •

"אנחנו מקווים שנהניתם הערב!"

רבקה, האחות הראשית עמדה על פודיום קטן במרכז חדר האוכל של בית החולים לחולי נפש "שער מנשה". כמו בכל שנה, גם הפעם הם חגגו את חג הפורים יחד עם כל החולים וצוות המטפלים.

סביבה ספק עמדו ספק רקדו עשרות אנשים שונים ומשונים בשלל תחפושות.

"יוסף, תפסיק עם זה!"

יוסף, גבר בן 55 עם מעט שיער והרבה כרס עמד בפינה והטיח את ראשו בקיר שוב ושוב כשהוא חוזר על צמד המילים "הוא ברח, הוא ברח, הוא ברח".

"יוסף!" היא צעקה אליו, והוא בתגובה המשיך להטיח את הראש כנגד הקיר.

"יוסף! אתה לא רוצה שאני אקרא למלאכים נכון?"

יוסף השתהה, ולמרות גילו המבוגר שלח אליה מבט של ילד קטן וביקש בתחינה
"לא מלאכים, לא מלאכים"

המלאכים, היו צוות של 4 גברים חסונים בחלוקים לבנים שנקראו בכל פעם שחולה היה מפר את הכללים הנוקשים של המקום. יוסף פחד מהם, אך למרות זאת המשיך להטיח את הראש בקיר וצעק חזק יותר.

"הוא ברח!! הוא ברח!! הוא ברח!! הוא ברח!!"

"זהו, נמאס לי. כוח עזר לחדר האוכל. יש לי חולה מתפרע." היא אמרה לתוך מכשיר הקשר.

תוך שלושים שניות בדיוק הגיעו בהתפרצות 4 גברים בחלוקים לבנים והקיפו את יוסף, שרק צעק חזק יותר

"הוא ברח!! הוא ברח!"

"יוסף, תירגע! מי ברח?" אבי, אחד המלאכים הלבנים שאל את יוסף כשמזרק הרגעה בידו.

"הליצן. הליצן ברח. אין ליצן. רוצה ליצן, רוצה ליצן!"

"רבקה, על מה הוא מדבר?" אבי פנה ושאל את האחות האחראית.

"יוסף, על איזה ליצן אתה מדבר?" היא התכופפה אליו ושאלה אותו בלחש.

"הליצן הקטן. הוא ברח, הוא ברח, הוא ברח"
רבקה הבינה מאוחר מדי, את מה שאח"כ יתברר כטעות שהיא תתחרט עליה כל החיים.

היא חייגה 100 וחיכתה 3 צילצולים שנמשכו נצח.
"משטרה" קול אדיש ענה בצד השני.

"שלום, מדברת רבקה האחות האחראית של שער מנשה. אחד החולים שלנו ברח, אתם חייבים לעזור לי. אתם חייבים לשלוח ניידת" היא החלה להזיע וליבה הלם בעוצמה.

"גברת, תרגעי. מי ברח? איך הוא נראה?"

"קוראים לו רוני. הוא גמד, והוא מחופש לליצן. הייתה לנו תחרות תחפושות והוא ברח. הוא בטח בדרך לקרליבך 30, תשלחו לשם ניידת דחוף."

"מה יש שם?" המוקדן שאל ורעש תקתוקי המקלדת נשמע ברקע
.
"אחותו גרה שם עם הבת שלה. יש לו צו הרחקה משם, בבקשה תגיעו לפניו, בבקשה"

האשמה על מה שיכול לקרות הציפה אותה, והיא התמוטטה והתעלפה בלב חדר האוכל.