הקול- פרק 3, שוחה בלי ראש.

"אני מזהיר אותך מראש," אמרתי לג'וש "אם אני מספר לך אתה נכנס לצרות שלי."
"לא נורא." הוא אמר.
"זה קרה בגיל עשר," אמרתי לו. "הייתי עם אחי בבית וישנו, היה לי סיוט, בסיוט היה קול שדיבר אליי. אחר כך התעוררתי, והקול עדיין המשיך לדבר אליי, כשהלכתי לאחי הוא לא האמין לי…"
"ואחרי חמש שנים אתה נזכר בזה?" קטע אותי ג'וש.
"תקשיב עד הסוף!" התרגזתי.
"טוב…סליחה." הוא אמר.
"היום בדרך לבית הספר, הוא שוב התגלה אליי. העולם נהפך לאפור וכל האנשים נעלמו, הוא כמעט הרג אותי אבל בסוף הוא הרפה." אמרתי וגירדתי בראשי. "בדרך לחדר המנהל הקירות כמעט מחצו אותי והרצפה בלעה אותי, אני בטוח שזה מעשה שלו."
"זה מטורף…" הביט בי ג'וש כלא מאמין.
"אני יודע." אמרתי לו.
לפתע זה קרה.
אלפי נדלים ארסיים נפלו עלינו מהשמיים, ממש משום מקום.
"מה זה?!" צעק ג'וש.
"אלה נדלים, בוא איתי!!!" אמרתי ומשכתי אותו.
"אנחנו נמות מעוקץ של נדל!" החל ג'וש לבכות.
"בוא איתי!!!" אמרתי לו והמשכנו לרוץ.
רצנו קילומטר עד שמתקפת הנדלים פסקה, לא נעקצנו.
"עדיין לא מפחדים?" אמר הקול המוכר.
"אמאל'ה…" בכה ג'וש.
"דיי…" אמרתי לו.
"איזה בכיין, תתמודד כמו גבר!" אמר הקול.
גלים ענקיים שהגיעו משום מקום התקדמו לעברנו, טבענו.
"תשחה!!!" צרחתי על ג'וש.
"אני לא יודע לשחות." הוא אמר והחל להיחנק מהמים.
"להביא לך מצופים?!" אמר הקול בלגלוג "חה חה חה." הוא החל לצחוק מהבדיחה של עצמו.
ג'וש החל לטבוע, צללתי כדי להצילו.
אצות ארסיות נדבקו לגופי, סכינים חדות חתכו את גופי.
"לאן אתה חושב שאתה שוחה. אנדי?!" שאל אותי הקול.
"לג'וש." אמרתי והפתעתי שאני מצליח לדבר מתחת למים.
"אתה לא תגיע לשם בחיים." הוא אמר.
הוא חתך את ראשי,
אך זה לא עצר אותי, שחיתי ללא ראש, ללא חוש כיוון, שחיתי במהירות, רציתי להגיע לג'וש.
ראיתי אותו בתוך טורדנו ירוק, נאבק ללא הצלחה.
"ה…צילו!!!" קרא אליי ג'וש, שמעתי חצאי מילים.
"הוא הופך לשקוף." אמר לי הקול.
"תחזיר אותו!!!" כעסתי עליו, הצלחתי לדבר מתוך הבטן.
"שקוף זה צבע שמחמיא לכל אחד." צחק הקול.
"רק לך." אמרתי
"אין לך זכות דיבור, חסר ראש!" אמר הקול בלגלוג.
"תחזיר את ג'וש!" כעסתי אליו.
"תחליט, ג'וש או ראש?!" צחק הקול.
"תחזיר גם את זה וגם את זה."
"אני נראה לך פראייר?!" הוא החל לצחוק.
"כן." אמרתי.
"לילה טוב, אנדי." אמר הקול.
לא הבנתי מה הוא רוצה ממני.
משהו פגע בי ונרדמתי.
התעוררתי באותו מקום, באותה השעה כשג'וש לצידי.
"אתה זוכר מה קרה לנו?" שאלתי את ג'וש.
"כן, ואני חושש שזו מציאות." הוא אמר בפחד.
"גם אני."
"אני חושב שיש מישהו שמבין בזה!" אמר לפתע ג'וש.
"אתה רוצה להכניס עוד אנשים לסיבוכים שלנו?!" כעסתי עליו
"לא, אבל אנחנו חייבים עזרה." הוא אמר.
"לאון." הוא אמר והצביע על בחור ממושקף שנשען על הגדר וקרא ספר.
"אני לא עומד לגשת למטורף הזה!" כעסתי עליו.
"אני אומר לך, הוא מבין בזה!" אמר ג'וש ומשך בחולצתי.
לאון ראה שאנחנו מתקדמים אליו ופנה ללכת.
"חכה רגע!" עצר בעדו ג'וש.
"מה אתם רוצים?!" הוא אמר בכעס ויישר את משקפיו.
"לדבר איתך." אמר לו ג'וש.
"אז תדברו." הוא אמר בחוסר סבלנות.
סיפרתי לו את הסיפור על הקול, הוא החוויר והביט בי בבהלה.
"מה קרה?!" שאל ג'וש בדאגה.
"אני לא יודע למה זה קרה לך, אבל אני יודע רק דבר אחד…" אמר לאון.