הפסיכופת שהתאהב בי

פרק 1:ההתחלה:
התעוררתי,לבי עוד פעם בחוזקה הסתכלתי אל השעון שליד למיטה השעה הייתה 4 לפנות בוקר,
הסתכלתי לכיוון החלון עדיין היה שם השבר שאני וג'ניפר עשינו כששנינו היינו קטנות,אני עדיין זוכרת את הצחוק שלה ואת החיוך כששיחקנו שנינו שיחקנו מסירות והיא הייתה מול החלון ואני הייתי בכיוון הדלת וזרקתי את הכדור חזק מידי וזה עף דרך החלון כול כך פחדתי שאמא תתעצבן אלי אז כשהיא ראתה את השבר היא התחילה לצעוק אלי ידה הונפה להביא לי את הסטירה שכל כך פחדתי ממנה ,ואז שמעתי קול צועק לא זאת הייתה אני שעשתה את השבר לא מלודי הסתכלתי אליה בשעה שאמא מפילה אותה מהמדרגות ובועטת באה עד שכולה מדממת ויורקת
דם מהפה רצתי אליה לעזור אמא הלכה לה לסלון. לקחתי את וג'ניפר לאמבטיה שתפתי את פיה מהדם ושמתי אלכוהול אל הפצעים פניה היו אדומות מלאות דם ופניה מכות. הזיכרון הכי חזק שנותר לי מאחותי הגדולה לפני שמתה מישהו תפס אותה כשחזרה מהעבודה וחטף אותה חודשים חיפשנו אותה בכל מקום בכל עיר ביערות במקומות המשטרה השתמשה בכל המשאבים שהיו להם אך לא מצאנו אותה אחרי 8 חודשים הבלש בלק התקשר וביקש לבוא יש בידו בשורות בנוגע לג'ניפר כעבור 20 דקות הוא צילצל בפעמון אני עוד זוכרת כשהוא באה וביקש שאני ישב ישבתי אל הכורסה האדומה ואז שמעתי את המילים הבאות:"מצאנו את אחותך אבל לצאנו לא הגענו בזמן לפי מה שהחוקר מוות שיער היא מתה אחרי שעברה חודשים של התעללות פיזית האדם אשר חטף את אחותך נתן לה אוכל ומים אבל גם חתך ועשה בה ניתוחיים שלא עדיף שאוסיף".ישבתי שם בכורסה ובכיתי ופשוט בכיתי אחרי שהוא הלך נותרתי לבדי בחדר הריק בלי אף אדם .
ככה קיבלתי הבשורה עכשיו מה שנותר לי מג'ניפר זה קצת כסף,תמונות,וזיכרונות.
אחרי שאמא מתה ג'ניפר עבדה במלצרות ואני עבדתי במועדון חשפנות בתור ברמנית בערב ובבוקר עבדתי כמלצרית שם אולי היא לא אהבה את זה אבל זה הביא את הכסף לבית ואתה לא עושה יותר מידי ככה אני והיא היינו קמות בבוקר לעבודה וחוזרות ב12:00 בלילה.

קמתי מהמיטה וירדתי למטה והכנתי לעצמי כוס קפה ישבתי בספה,בחוץ היה צבע של כחול וורוד עדיין לא עלתה השמש זה היה יפה שמתי את כוס הקפה בכיור ועליתי לקומה השנייה לחדר שלי,שמתי גינס וחולצה רופפת לקחתי את התיק השחור לצד שלי ושמתי בפנים את הבגדים לעבודה ונעלי עקב גבוהות.אחרי זה הלכתי לשירותים והתחלתי לשים את המיקפ,המסקרה,והאודם השעה הייתה כבר ארבע וחצי שמתי את הנעלים שלי ויצאתי.הלכתי לתחנת אוטובוס וחיכיתי לאוטובוס של 4:45,כמו כל בוקר הייתי יושבת בדיוק שתי כיסאות מאחורי הנהג והייתי יורדת בדיוק 15 דקות אחרי,ירדתי בתחנת אוטובוס והלכתי למועדון שבוא אני עובדת.נכנסתי למועדון וישר אמרתי שלום למייק המנהל שלי,וכמו כול בוקר הלכתי לשירותים התלבשתי בחצאית המיני וחולצת הבטן ושמה את העקבים הגבוהים שלי ואז הולכת לשרת את הגברים שכל פעם באים ומסתכלים אל בנות שמוכרות את גוף שלהם לכסף/לייחס.ותמיד באים הם אומללים עם הנשים שלהם,שקשה להם בחיים,שסתם הם גברים חלשים ששותים ולא אכפת להם מאף אחד אחר ככה תמיד הייתי רואה אותם.
תמיד שנאתי לעבוד פה אבל זה הביא את הכסף וזה עזר לי להחזיק תעצמי בידיים עם התשלומים ולסגור את החודש חשבתי לפעמים אולי להשכיר את החדר לאיזה מישהו אבל הפצע מאז המוות של ג'ניפר עדיין לא החלים ועדיין קשה לי לעבור את החדר שלה לפעמים אני חושבת להיכנס לחדר שלה אבל זה תמיד קשה.תמיד יש כל כך הרבה זיכרונות שבאים ומציפים אותי זה נוראי.
אחרי שסיימתי לעבוד עליתי אל האוטובוס כשכולי עדיין תשושה ועייפה חשבתי שאני יתרגל לזה אבל זה אף פעם לא עובר לי זה תמיד נשאר שם העייפות.

הגעתי הביתה וזרקתי את התיק השחור על הספה ועליתי לקומה השנייה כדי להתקלח,הרגשתי את המים החמים על גופי החם והמזיע.אחרי שסיימתי להתקלח הלכתי לחדר שלי כדי להתלבש שמתי תחתונים ורודים וחזייה שחורה ונכנסתי למיטה,ואז שמעתי קול שבאה מלמטה כאילו שמישהו נכנס לבית.שמתי חלוק ורוד שהיה פעם של ג'ניפר שהיה מונח שם ליד המיטה על הכיסא החום ששם תמיד אמא הייתה שמה אותנו אל ברכיה לפני שאבא מת ולפני שהתשגע.ירדתי למטה במדרגות לכוון הסלון ובדקתי שאין שם מישהו בדיוק כשבאתי להסתובב ראיתי אותו…
(תגלו בפרק הבאה מי היה שם כשהיא הסתובבה מי זה שניכנס לבית,ומה קרה למלודי)