הפלגת בר מצווה – קריפיפסטה

לפני כמה שנים כשהייתי בן 13, הוריי החליטו כמתנה לבר מצווה לקחת אותי להפלגה באחת האוניות היוקרתיות ביותר שהיו בתקופה ההיא, הפלגה של שבוע ימים ליוון ואיטליה. לאונייה קראו "ocean star" והביקורות שנתנו על הספינה היו מאוד טובות, במיוחד האוכל האיכותי, האוכל האיכותי ביותר שיכלה להציע אוניית תענוגות באותה העת.
תמיד חיבבתי אוניות, אהבתי לראות עליהן סרטים ובמיוחד אהבתי את סיפורי האימה הבדיוניים על אוניות רפאים, תמיד רציתי לראות אחת כזאת אבל ידעתי שאין דבר כזה.

הגענו יחסית מוקדם באותו יום לנמל, עברנו את כל התחנות ובסוף יצאנו אל הרציף, המקום בו עגנה האונייה. צוות האונייה קיבל אותנו בצורה יפה, אפילו אחד העובדים נתן לי שקית של מטבעות שוקולד כמתנה.

לאחר סידורים בקבלה עלינו אני והורי לתא שלנו, לאחר סידור הבגדים בארון, החלטתי לחקור קצת את האונייה, הורי העדיפו להישאר בחדר ואני החלטתי לעשות סיבוב, לבדוק אם יש משהו נחמד לעשות שם או למצוא משהו טעים לאכול.

ירדתי לסיפון הראשי בעזרת המעלית, בסיפון הראשי היו המטבח, אולם הנשפים הגדול וחדר האוכל הראשי, הריחות שהגיעו משם היו מעולים. עברתי במסדרון בין אולם הנשפים לבין חדר האוכל וראיתי קבוצה של אנשי צוות מצחקקים להם בפינה, הסתכלתי עליהם וראיתי שאחד מהם מסתכל היישר אליי, אז הורדתי את המבט כדי לא להפוך את המצב למביך.

הלכתי לכיוון חדר האוכל, למרות שהדלתות היו סגורות בגלל שהצוות עבד על הכנת ארוחת הצהריים, החלטתי להיכנס ולראות איך בכלל נראה חדר אוכל באונייה. נכנסתי לשם ובאמת הופתעתי, הוא היה ממש מפואר, במקום כיסאות רגילים היו שם כורסאות עם בד מקטיפה, הכל שידר ממש יוקרתיות, אפילו נברשת הקריסטל שהייתה על התקרה הפיצה אור כל כך רך והכל שידר אלגנטיות ויוקרה.

בעוד שנכנסתי התחלתי להריח ריח מוזר, ריח שבא מהמזנון או יותר נכון הבופה של חדר האוכל, לפתע ראיתי את דלתות המטבח נפתחות, מיהרתי להתחבא מתחת לאחד השולחנות אך הרמתי קצת את המפה בשביל לצפות במתרחש.

ראיתי עובד מטבח יוצא מהדלת ולוקח מגש מהמזנון, אך שמתי לב כי מכנסיו מוכתמים במין נוזל אדום, חשבתי לעצמי שזה לא יותר מרוטב שניתז עליו או אפילו כתמים מהמרק, אבל בכל מקרה אותי כילד בן 13 זה ממש סקרן, החלטתי לחקור את העניין.

יצאתי ממקום המחבוא והתקרבתי לאט לאט ובצעדים גדולים לעבר דלתות המטבח, ככל שהתקרבתי התחלתי להרגיש ריח חזק יותר של בשר נא, אבל הריח היה ריח לא מוכר, כלומר לא ריח של בשר רגיל שהייתי מודע אליו.

הגעתי לדלת ופתחתי אותה לאט לאט, הדלת הפנתה אותי למסדרון לבן, נקי וצח, הריח הגיע מדלת גדולה שבסוף המסדרון, ובחלקו השני של המסדרון ראיתי דלת שעלייה רשום \"כניסת עובדי מטבח בלבד\" שממנה דווקא בקעו ריחות מגרים ומעוררי תאווה.

התקדמתי לעבר הדלת הגדולה שהיה רשום עלייה \"חדר קירור\", ככל שהתקרבתי הריח התחזק, עד שכבר הגעתי לדלת עלתה לי תחושה שאני עומד להקיא, הריח היה ממש חזק. הדלת הייתה יחסית כבדה לילד בן 13, היא הייתה עשויה פלדה כבדה, לבסוף ולאחר כמה ניסיונות מהירים הצלחתי לפתוח אותה כך שאוכל להיכנס.

לא ראיתי שם כלום בהתחלה כי הכל היה חשוך, אבל החדר היה ממש מסריח מהריח של הבשר, זה היה ממש דוחה, מיששתי את הקיר עד שהרגשתי את המתג, והנה נדלקו האורות בחדר הקירור.

שום דבר לא הכין אותי למה שעמדתי לראות שם..

"האאא!!" פלטתי צעקה כאשר ראיתי את הבשר התלוי בקירות החדר, לא היה זה בשר בהמה אלא בשר אדם, גופות שהיו תלויות זו ליד זו ומתנדנדות מצד לצד ובאטיות בצורה מחליאה. באותו רגע נשמעה אזעקה והדלת של חדר הקירור נטרקה מאחוריי, ידעתי שזה הסוף שלי אם אחד מעובדי המטבח ימצא אותי, מי יודע מה הם יעשו לי?

קולות הצעדים עלו מאחורי דלת חדר הקירור, שמעתי את ציר הדלת מסתובב והדלת נפתחה, לא היה לי איפה להתחבא, שניי אנשים נכנסו וסגרו את הדלת מאחוריהם. הם היו גבוהי קומה ונראו מאיימים, אחד היה לבוש בחלוק לבן ומוכתם בכתמי אוכל, ואחד נראה כמו עובד צוות רגיל הלבוש בבגדים לבנים. הם הסתכלו עליי וחייכו בצורה שטנית, \"נו אז אני רואה שגילית את מרכיב הקסם של המנות המופלאות שלנו, הייתה לי הרגשה שתגלה את הסוד, כאשר הבטתי בך לראשונה ידעתי שאתה הולך לעשות בעיות, אבל אתה יודע שאסור לך להפיץ אותו, נכון חמוד?" אמר לי אחד מהם בגיחוך קל, ואז קלטתי שזה היה אותו איש צוות שראיתי במסדרון.

התחלתי לדמוע, לא ידעתי מה לעשות, ואז העובד מטבח התקרב אליי כאשר הוא מחייך בצורה ערמומית, הוא שם לי יד על הכתף, התכופף והסתכל לי ישר אל תוך העיניים ואמר לי \"אתה אוהב את ההורים שלך נכון? אתה לא רוצה שמשהו נורא יקרה להם, או לך נכון? אז מה שראית תנסה להדחיק, כי אם לא תצליח נצטרך לטפל בך, ואנחנו נדע אם תספר למישהו, ולמשטרה אל תטרח להתקשר, יש לנו קשרים גם שם, תהיה ילד טוב ותסתום את הפה ולא אתה תצטרף לארוחת הערב, בתור המנה\".

לאחר מכן, הוא תפס אותי והוציא אותי אל המסדרון ובחזרה אל חדר האוכל, "יש לך 10 שניות להיעלם מכאן ילד" אמר לי ושחרר אותי, ברחתי כל עוד נפשי בי.

מאותו רגע ההפלגה הפכה בשבילי לגיהינום עלי אדמות. הייתי עצבני, כל פעם הרגשתי איך חברי הצוות משגיחים עליי, זה היה מזעזע, הרגשתי שאני בתוך כלא.

לבסוף הגיע היום האחרון של ההפלגה, אני והורי הגענו לפתח היציאה הראשי במטרה לרדת מהספינה, כאשר לפתע הגיע הקברניט של הספינה וביקש מהוריי לתת לי לדבר אתו לכמה דקות, הם כמובן נתנו אישור, כי כמובן שהם לא חשדו בכלום ולי לא הייתה ברירה אלא להתלוות אליו בכדי לא לעורר את חשדם שמא יפגעו בהם.

הקברניט הכניס אותי למשרד שלו וסיפר לי הכל בעיניים דומעות, הוא פנה אליי ואמר לי \"ילד אם אתה לא רוצה שמשפחתך תיפגע פשוט תשכח ממה שראית, אלו אנשים רעים שעדיף לך לא להסתבך אתם, הם כבר פגעו במשפחה שלי. כשגיליתי את הסוד רציתי לספר, ובהחלט סיפרתי למשטרה, אך במשטרה לא התייחסו אליי, כמעט שלחו אותי לאשפוז. כשחזרתי הביתה באותו ערב גיליתי את אשתי שחוטה על המיטה בחדר השינה שלנו, זה זעזע אותי וידעתי שאני בידיים שלהם. הם מחזיקים אותי כאן בלית ברירה, הם לא יתנו לי שקט, אני מצטער לבשר לך אבל החיים שלך כבר לא יהיו אותו הדבר מעכשיו, הם יעקבו אחרייך, אל תתפתה לעשות דבר טיפשי או לספר על כך למישהו, כי אז הם יתנקמו בך, והנקמה תהיה כואבת\" הוא חיבק אותי בדמעות ושחרר אותי אל הוריי.

מאז אותו היום אני נמצא במעקב תמידי, החיים שלי כבר לא חיים. הם אוהבים את זה, הם אוהבים לאמלל אותי, לשלוח לי קופסאות עם איברים פנימיים מהגופות של האנשים שהם רוצחים, הם אוהבים לחייב אותי לבשל את הבשר ולאכול אותו, הם אוהבים לשלוח אליי "אורחים" שיבלו איתי את הערב בשביל לשמור עליי והם אוהבים במיוחד לשלוח לי תמונות של האנשים הקרובים אליי כאשר מסומן להם על הפנים X אדום. אני שוקל להתאבד, לפעמים אני חושב על כמה החיים שלי היו נראים אחרת אם לא הייתי נכנס לחדר הקירור הארור הזה.