הערב הכי טוב האחרון בחיי

זה היה יום שישי רגיל בבית שלי, ההורים נסעו לחו"ל, אח שלי נשאר בעבודה עד מאוחר בלילה ואני נשארתי לבד בבית.
השעה היא 22:16 ואני מתכתבת עם החברה הכי טובה שלי בפייסבוק.
דיברנו על איך עבר היום שלנו, צחוקים, ועוד הרבה דברים אחרים.
פתאום ראיתי שהקראש שלי התחבר. אמרתי את זה לחברה שלי.
אני: הוא התחבר.. לא דיברנו כבר המון זמן ואני מאוד מתגעגעת.
היא: תשלחי לו הודעה. אין לך בכלל מה להפסיד!
אני: אבל אם הוא לא יענה לי או משהו.? (ההודעה הזו נראתה בשעה 22:28)
אין תשובה. חיכיתי עוד שתי דקות והיא לא ענתה. חשבתי שאולי היא הייתה צריכה לעשות משהו, למרות שזה נראה לי מאוד מוזר שפתאום היא לא ענתה על ההודעה שלי. בדר"כ היא עונה לי תמיד ונותנת לי מוטיבציה, במיוחד אם מדובר על הקראש שלי.
אחרי עוד דקה היא התנתקה, כשתמונת הפרופיל שלה נעלמה. חשבתי שהיא מחליפה למשהו יותר יפה..
חשבתי על מה שהיא כתבה לי.. "אין לך מה להפסיד!" חשבתי, ובסוף החלטתי לשלוח לו הודעה.
אני: היי
הוא: היי נסיכה שלי :)
(הוא בחיים לא דיבר אליי ככה, זה הריח לי מאוד מוזר)
*אחרי שיחה ארוכה שבתוכה נכללו המון מחמאות כמו "חייםשלי, יפה שלי, נסיכה" וכו'*
אני: שומע, רוצה לבוא אליי מתישהו?
הוא: ברור! אבל מרשים לך בכלל?
אני: ההורים בחו"ל ולא יחזרו בחודש הקרוב ואח שלי יהיה בעבודה עד הבוקר אני חושבת.
הוא: נשמע טוב.. לא יהיה לך אכפת אם אני אבוא עכשיו?
אני: בוא! (לא חשבתי פעמיים לפני ששלחתי את ההודעה הזו, למרות שהייתי צריכה ולא רק פעמיים)
הוא: אני בדרך.. לכי לישון. (השעה היא 23:19)
כאן הכל התחיל להיות מפחיד, הייתי מאוד מפוחדת כי למעשה לפני כמה ימים קראתי את הסיפורים על ג'ף הרוצח וג'יין הרוצחת ואני אחת שנבהלת בקלות.. אני זוכרת את הלילה הזה שקראתי את הסיפור על ג'ף ולמעטה הייתה תמונה שלו שכתוב למעלה "לך לישון".
העיינים המעוגלות והשחורות האלה, החיוך הפסיכי חוללו בי פחד אלוהי, לא ישנתי כל הלילה כמעט למרות ששכנעתי את עצמי "הוא רק המצאה, הוא לא קיים!" אבל פחדתי מכל רחש בבית. במיוחד כשהבית ריק מכל דמות אנוש. כשאת לבד בבית בשעות הלילה המאוחרות. כשאין לך נשק למקרה חירום.
כשהקראש שלי כתב לי "לכי לישון" זה עורר בי פחד.
אבל בכל זאת הייתי קצת שמחה מכל המחמאות שהוא הביא לי ומהעובדה שהוא בא אליי כבר עכשיו. בשביל להרחיק מעצמי כל פחד אפשרי הדלקתי את כל האורות שהוא בבית, את המחשב המרכזי שנמצא בסלון, את המזגן, והדלקתי את הטלוויזיה על ערוץ MTV שבו בדיוק היה מוקרן השיר שנהפך ללהיט הקיץ הזה #SELFIE. השיר הזה הרחיק מימני כל פחד אפשרי סופית. (השעה היא 23:41)
החלטתי שצריך להתאפר לקראת בואו של הילד.
הוא הילד המושלם לטעמי.. שערו שטני, התסרוקת שלו זה שיער ארוך עם פוני על חצי הפנים, עינייו כחולות כמו השמיים ביום קייצי חם ללא כל סימן של ענן! העיניים שלו אלה העיניים הכי יפות שתראו.
כשסיימתי להתאפר החלטתי לצאת למרפסת לראות אם הוא קרוב, יצאתי לשם, ולא ראיתי שום סימן לנפש חייה במקום הזה.
פתאום שמעתי שהשיר SELFIE הפסיק לפעול, נכנסתי בחזרה לסלון וראיתי שחצי מהאורות בבית כבו והטלווזיה הפסיקה לעבוד. כאן כבר התחלתי לרעוד..
הדלקתי את המחשב ונכנסתי לפייסבוק. האינטרנט התחיל להיות מאוד חלש, נכנסתי ורציתי לראות מה קורה עם חברה שלי, למה היא לא עונה?
נכנסתי והיה כתוב שהיא הייתה מחוברת לפני שעתיים. חשבתי שהיא נרדמה..
ואחרי דקה ראיתי הודעה ממנו.
הוא שלח לי "בנתיים כשאני בדרך אלייך החלטתי לשלוח לך סלפי והייתה תמונה צמודה להודעה אבל לא ראיתי אותה בגלל האינטרנט החלש. לחצתי על התמונה בשביל לראות אותה. בדיוק כשלחצתי עלייה כל האורות בבית כבו, נשארתי בחושך מוחלט, ולאחר שנייה המחשב שלי הוציא צליל של שגיאה והמחשב נהייה שחור. אחרי דקה הופיע על המחשב המשפט הזה :It is the last warning. GO TO SLEEP!
התחלתי לרעוד, בקושי באתי למתג הפעלה של האור בסלון, וכשבאתי להדליק האור הופיע לשנייה ואז כבה. בשנייה הזו היה לי נדמה שראיתי את חברה שלי, כן זאת שלא ענתה להודעה שלי, חשבתי שראיתי אותה עומדת באמצע הסלון עם הראש למעטה!
התקרבתי בעדינות ובאיטיות למקום שבו היה נדמה לי שהיא עמדה ונופפתי בידיים לכל מיני כיוונים בשביל להרגיש אם היא שם. ככה סובבתי את כל הסלון ולא הרגשתי בה.
הרגשתי איך נהייתי חיוורת בגלל שהעור שלי התחיל כמעט לזהור בחושך מרוב שהוא נהייה לבן.
התיישבתי על הספה בסלון ואז שמעתי צליל שנשמע לי כמו הטלווזיה שלי נדלקת. על מסך הטלווזיה הופיעה השעה שנכתבה במספרים אדומים כדם. היה כתוב 00:00
קפצתי מהספה בבהלה ולקחתי את הטלפון שלי, ניסיתי להתקשר להורים, אולי לאח שלי, או אולי למשטרה.. לא הייתה לי קליטה בפלאפון, למרות שבבית בסלון בדר"כ הקליטה היא הכי חזקה מכל נקודה אחרת בבית.
אז נשמע צלצול בדלת. ידעתי שזה הילד.
זינקתי לדלת ופתחתי אותה.
כן, זה היה הוא…
זה בטוח הוא, זיהיתי את שערו הארוך ואת הגוף שלו, אבל הפנים שלו היו כלפיי מעטה.
הלכתי בצעדים קטנים אחורה ואמרתי: "מ.. מ.. מארק! מה.. קרה לך?!"
לא קיבלתי תשובה. היצור הזה הלך לכיוון שלי. המשכתי ללכת אחורה בבהלה על רגליים רועדות מאוד עד שנתקלתי במשהו. באותה השנייה חזר האור לסלון.
הסתובבתי אחורה וראיתי את חברה שלי עם הפנים למעטה.
שחררתי צעקה ואז שניהם הרימו את פניהם.
הם היו חיוורים, העיניים של מארק לא היו העיניים הכחולות שאני מכירה אצלו. במקום העיניים שלו ראיתי שתי חורים שחורים שהיו נראים לי חלולים. אותו דבר היה גם אצל החברה שלי.
לשניהם היו את החורים השחורים במקום העיניים.
הם הסתכלו עליי.
שחררתי צעקה נוספת שהייתה הרבה יותר חזקה מהקודמת.
הם רצו אליי.
ואז.. הכל נהייה שחור…

המשטרה: הילדה נמצאה מתה עם בטן קרועה ואיבריה היו פזורים בכל עברי הסלון. על הקיר היה כתוב בדם "אמרתי לה ללכת לישון, כנראה שהיא לא נשמעה לאזהרתי. חבל."