הסוד #פרק 7

אני מצטערת שלא כתבתי יחסית הרבה זמן, פשוט לקחו לי את המחשב נייד שלי ולא רוצים להחזיר לי אותו -_- אז אני נעלצת לכתוב מהמחשב של אבא שלי T_T

-הספור-

יש את סרטיי המתח האלה, שבהם הגיבור מוצא את עצמו מוקף בצבא אויובו, אבל
איכשהו משתחרר בסוף, זה בערך מה שקרה לי, רק שאני בשונה מהמקרה, לא מתוחכמת,
חזקה, או בעלת תכונה כולשהי שתעזור לי.

הרוחות הקיפו אותי, לא ידעתי מה לעשות.
הן התקרבו אליי עוד ועוד, שוב אותה תחשות הקור שמסוגל להרוג, אותה הרגשה נוראית.
שמתי את ידיי לפניי, בצורת מגן, כאילו שזה יעזור לי, היססתי לזוז עוד.
בנתיים הרוחות סגרו לי כל מעבר אפשרי, כל כך נלחצתי!
אבל אז ניסיתי להבין שוב את המילה 'רוחות', רוח…כן! כמה שרציתי
לסטור לעצמי על כך שלא חשבתי על זה קודם, רוח! אני אוכל לעבור דרכה,
בתנאי שהיא לא תפעל איזה כוח מיוחד, אבל עכשיו הרוחות עסוקות!
פשוט התגלגלתי ועברתי כך דרך רוח שריחפה ממש מולי, צד חיובי-ברחתי
מהמבוי הסתום שהן ייצרו לי, צד שלילי-זה היה כל כך כואב, להתגלגל ללא ניסיון או הכנה
על ריצפה קשה וכואבת, כל העצמות הקפואות שלי כאבו.
"עיצרו, טיפשים!" פתאום זעף הדוכס רוברט, מבלי לחשוב נעצרתי גם אני ונפלתי.
"הינני מתנצל על התנהגות הכפריים הטיפשים הללו, הם רצו רק להבהיל אותך."
הוא אמר שוב בטון הרגוע המעצבן שלו, אם היה אומר 'עצרו' גם בטון רגוע, הייתי לגמריי
נלחצת, או משתגעת.
אבל לא הבנתי את המטרה שלהדוכס, מה הכיוון שלו?! הרוחות האלו נגדי, בעדי?
לא ידעתי מה מתכנן הדוכס, האחראי כביכול על הרוחות האחרות.
ולמה לו יש כפות רגליים וידיים ולרוחות האחרות אין?
ומה באמת מסתתר בתיבה ההי? מה בתיבה הזאת גרם לתחושה וההתנהגות המוזרה
שלי? היו לי יותר מידיי שאלות, פשוט יותר מידיי, ומזה כבר ממש כאב לי הראש.

"כפי שאמרתי, את עלולה למות אם תהיי קרובה מידיי לתיבה." הוא אמר, יצאתי מהחדר
בהרגשה שעדיין מסתירים מימני משהו, הסוד…עדיין לא התגלה.

"אל תיתעסקי בזה…זה לא עיניינך…" לחשה רוח אחת אל אוזני, "מה אכפת לך?!" אמרה עוד
רוח מאחוריי, "את סתם משוגעת והוזה את הכל!!" אמרה רוח לאוזני השני ושמעתי את ההדים
שהגיעו בעקבות המשפט שלה.
"אני משתגעת, פשוט משתגעת! זה הסוף!" אמרתי בבכי, ואז מתוך האפלה שמולי,
יצא הדוכס רוברט, "כן,זה הסוף…" הוא לחש, "סוף סוף צדקת במשהו, חאחא" הוא אמר
בטון הרגוע מידיישלו, שבאמת יכוללגרום להשתגע.
ופתאום, הוא שלף סכין, ודחף אותה היישר אל ביטני, דם השפריץ לכל אבר, פי נפער,
אך לא חשתי בכאב….

המשך יבוא….