הסוד #פרק 5

קריסטי….פשוט…קפאה!
עברו מ"ס דק', רעדתי כולי, והרגשתי דבוקה לספה.
פתאום ברוח נעלמה, כריסטי זזה, מצמצה פעמיים, וסוף סוף דיברה, או לייתר דיוק שאלה-"אז, על
מה לעזאזל דיברנו?" הרעד הפסיק, "כן….רצית לספר לי משהו על רוחות?" שאלתי בשביל לבדוק,
"איזה רוחות בראש שלך?! שוב את את הוזה?!" היא שאלה ובאמת היה אפשר לראות עליה שהיא
לא מבינה על מה אני מדברת, נהדר.
"לא! אני לא הוזה!!" אמרתי בכעס מזוייף, "עזבי, בכל מקרה, רציתי לספר לך שאני ורוני….ב-י-חד-!"
"מה…?" שאלתי, הייתי מאוד מופתעת, כריסטי חזרה על עצמה שוב ושוב אבל לא הקשבתי…
הם ביכלל לא מתאימים! מה משעמם להם שהם נהיו לי זוג?! את האמת….פשוט קינאתי.

יום למחרת היה יום חופש, תודה לאל, ממש אין לי כוח לביה"ס.
אבל התעוררתי מסיבה מוזרה, שמעתי צליליי פסנתר, זאת הייתה מן מנגינה עצובה ומסובכת כזאת,
נהנתי לשמוע אותה, אבל אז נזכרתי…אין לנו מי שיינגן על פסנתר….וביכלל אין בבית פסנתר!
קפצתי מהמיטה, רגליי החליקו ישר אל נעליי הבית הפרוותיות.
הלכתי מהר, הבנתי שזה לא בקומה הראשונה, אז עליתי לבדוק גם בקומה השנייה….לא!
אני בטוחה שזה הגיע מ…עליית הגג!
זאת שאף אחד לא יכול להיכנס אליה, כי אף אחד לא יכול לפתוח, לפרוץ או לשבור את המנעול שלה.
ניסיתי את מזלי, עליתי בסולם על הדלת הקטנה הנעולה לעליית הגג, רק נגעתי במנעול,
והמנעול פשוט נפל למטה, שמעתי מצוין את צליל הנפילה שלו על הריצפה.
דחפתי את הדלת, ועם כמה מאמצים נכנסתי, סוף סוף, אני כאן! כאן בטוח יש עוד סוד,
חוץ מאחד שכבר גיליתי.
מצאתי את עצמי בחדר קטן עם ארון, זאת כל עליית הגג?! איך זה הגיוני?!
פתאום הבחנתי בדלת שנמצאת בצד אחר, בטח משם מגיעים צלילי הפסנתר…
משהו דיגדג לי את הרגל, איכס!!! זה היה מקק ענק, עצום פשוט, שעבר לייד הרגל שלי!
עד מהרה שמתי לב שעל הריצפה רצים המון כאלה! זה היה מאוד מגעיל, ומפחיד….
מעולם לא ראיתי מקק בגודל של כאף יד, כאן היו רק כאלה.
הקירות היו אפורים מרוב לכלוך, וחלק מהם היה מקולף.
המנגינה המשיכה להתנגן, אפילו התחזקה, אבל היו דפיקות מוזרות מהארון.
התקרבתי אליו בזהירות, כדי לא לגעת בטעות בשום מקק-ענק מגעיל, לא הצלחתי.
אחד מהם קפץ ישירות עליי, ואז בעטתי בו ושמעתי את הצליל הזה ששומעים כדורכים על מקק,
כבר חשבתי שעדיף לחזור חזרה, אבל אז הגעתי לארון.
בזהירות פתחתי את הידית, "אעאעאעאע!!!!!" צרחתי, נפלה עליי גופה של אחת הרוחות!
שמתי עליה את היד כדי לזרוק אותה מימני, אבל ברגע שידי נגעה בגופה, ראיתי את ספור
המוות שלה, היא נרצחה.
זאת הייתה אישה, ראיתי אותה עומדת לה במטבח של הבית הזה, מבשלת מרק, היא נהנתה
להריח את ריח המרק שבישלה, שהיה כמעט מוכן.
היא רק התכופפה כדי לקחת כף מאחד הארונות שלמטה, ומאוחריה הופיע אדם, גבר, גבוה
מאוד, הוא הלך בצורה שקטנה וחשודה.
היא שוב התיישרה, כי מצאה את הכף, וממש ברגע הזה הוא תקע בגב התחתון שלה סכין, סכין גדולה,
שהקצה שלה נראה יוצא מבטנה של האישה.
הדם שלה, השפריץ לכל אבר, לכלך קצת את הארונות והסיר, וגם את האיש.
עיניה נפתחו לרווחה, מרוב כאב, היא נפלה על הבירכיים ומתה.

"למה לעזאזל הוא עשה לה את זה?!" שאלתי, לא יודעת את מי, בעודי עוד מושפעת מהמחזה המזביע שראיתי כרגע.

פתאום נזכרתי שבכלל עליתי לפה בגלל המנגינה, עכשיו היא כבר השתנתה למנגינה כועסת.
הלכתי בזהירות לדלת, שמאבר לה התנגנה המנגינה ככל הנראה, פתחתי את הדלת….

המשך יבוא….