הסוד #פרק 3

טוב, הפרקים הקודמים היו בשביל להסביר את המצב.
ככה שתדעו בערך מה הספור, מי היא, מה היא עוברת, בלה, בלה, בלה…
עכשיו בפרק הזה ייתחיל הספור האמיתי, זה עוד לא ממש מפחיד,
אבל כבר עדיף מהפרק הקודם. :)

הייתי חייבת לפרוק, להוציא, לספר…
אבל מי יהיה הקורבן? עיינתי בשמות החברים שלי, ולבסוף הגעתי לכריסטי, אוקיי,
לכן אחרי הבי"ס גררתי אותה אליי.
"כן, סם, מה היה כל כך חשוב?" היא אמרה בעצבנות, בזמן שהוצאתי לעצמי הוט דוג,
לא מיהרתי, אחרי הכל זכותי לאכול, לא?
"אני אומרת לך," התחלתי לאמר בעודי טוחנת את ה-הוט דוג, "הבית הזה רדוף-101%!"
אמרתי בפה מלא והמשכתי ללעוס.
"שוב…" כריסטי אמרה באכזבה אחרי שהבינה מה יהיה נושא השיחה.
את האמת, תיכננתי שהרוחות יעשו משהו שיבהיל אותה, ייגרום ל להאמין שהן קיימות, אבל…התביישתי לבקש מהן, אז תיכננתי שהן יבנו לבד מה אני רוצה.
אחרי שסיימתי לאכול, הלכנו לחדר שלי והתיישבנו על קצה המיטה.
"למה את לא מאמינה לי?" שאלתי בשיא הרצינות, והיה נדמה לי שראיתי רוח חולפת מאוחריי כריסטי, משום מה לרוח הזאת היה מראה די עצבני.
כריסטי ראתה שאני נואצת מבט לכיוון שלה, הסתכלה אחורה, ושוב אליי.
"רוחות לא קיימות." היא אמרה בביטחון, חה.
"באמת….?" שאלתי במסתוריות, חהחהחה, היא סובבה את ראשה אליי, הפנים שלה היו קצת
מבוהלות, רציתי להיקרע מצחוק, אבל החזקתי מעמד, ואז זה התחיל…
המנורה התחילה להידלק ולהכבות כל הזמן, החלון השמיע חריקות מצמררות, ונהיה קר בחדר, קר מידיי.
אם בהתחלה חשבתי שהרוחות זורמות איתי, הבנתי שהן לא, המצב הידרדר.
עם כל רגע נהיה קר יותר ויותר, וכבר ידעתי מה זה אומר, ככל שיותר קר (וחמים בחוץ), זה אומר שהרוח מתקרבת אלייך, ידעתי שהרוחות מתקרבות אלינו, אבל למה?
כריסטי נצמדה אליי, היא לא יכלה לראות אותן, ואני ראיתי.
3 רוחות, שני גברים ואישה שכבר ראיתי פעם, התקרבו אלינו עם הבעה כועסת ביותר, הם הושיטו אלינו ידיים בשביל לתפוס אותנו, זה התחיל להלחיץ אותי.
"בואי!" אמרתי ומשכחתי את כריסטי בידה, קפצנו מהמיטה ורצנו.
לאורך הבית בזמן הריצה נזרכו אלינו מנורות, ארונות, כיסאות ושולחנות, מה קורה פה?!
אחד השולחנות שנזרק כמעט פגע לנו בראשים, אבל התקופפנו קצת, ואז כשהסתכלתי לאן הוא פגע, הבנתי שאם הוא היה פוגע באנו הראשים שלנו היו מתנפצים, כמו חלון זכוכית שכדור נבעט אליו.
רצנו החוצה, התרחקנו יותר ויותר, כבר לא הרגשתי ברוחות, הן נשארו שם.
"את חייה עם זה כל הזמן ואף אחד לא מאמין לך?!" כריסטי אמרה בהתנשפות.
גם אני התנשפתי, "ברוכה הבאה לעולמי" אמרתי בשמחה צינית ועצרנו.
"צריך לעשות עם זה משהו." אמרה כריסטי עם פנים מביעות דאגה.
אבל לא רציתי לצאת נגד הרוחות, רק רציתי שיאמינו לי, שלא יחשבו שאני משוגעת, מה עובר על הרוחות הסטומות האלה?!

יום למחרת זה התחיל, כמו שאמרתי, אין מצב שבו הכל חיובי ואין שלילי, אז הינה, התחיל השלילי.
כמו אידיוטית, עמדתי באמצע הסלון וצעקתי-"מה זה היה אמור להביע?!"
פתאום ראיתי המון רוחות, ובינהן סינדי, אליזבת וה-3 שרדפו אחריי ואחרי כריסטי אתמול.
היה פשוט קפוא בחדר, התחלתי לרעוד, הלב שלי פעם מהר מאוד, הרגשתי את הקור חודר
עד עצמותיי!
הרוחות התקרבו אליי….והן לא נראו שמחות בכלל….

המשך יבוא….