הסוד #פרק 11

גאד כבר פרק 11 *~* בעיקרון אמורים להיות 15 פרקים…

"אמא!" צעקתי, ונפלתי על בירכיי.
פתאום, הרגשתי יד קרה נוגעת קלות בידי, לא יד של אדם… יד של רוח!
"זה רק חלום!" שמעתי כל מוכר, אבל לא הצלחתי להבין של מי.
פתחתי לאט לאט את עיניי, זה באמת היה רק חלום.
ראיתי רוח.
זה היה קלין, שישב על קצה המיטה והחזיק בידי, ההרגשה שלי די השתפרה
כשראיתי אותו, למרות הקור שהגיע מימנו כמו מכל רוח, הייתה לי תחושה של חום.

"למה בכלל הייתי צריכה לדעת מה יש בעליית הגג הזאת?! זה לא שמשהו השתפר
אחרי שגיליתי! להפך!" אמרתי אולי בכעס ואולי באכזבה.
"את לא ידעת…" הוא אמר בניסיון להרגיע.
"כן…אבל מה לעשות?" שאלתי, למרות שחשבתי שהוא לא ידע את התשובה.
"נצתרך לגלות…" הוא אמר.
"לגלות מה?"
"מה שקורה כשפותחים את התיבה." הוא אמר וחיוך הופיע על פניו.
"כן… חוץ מזה שמחר אמא מגיעה."
"טוב…לא נורא," הוא אמר והמשיך "אם תירצי, תהיה לך הזדמנות.
בנתיים אל תחשבי על זה, בסדר?"
"כן." אמרתי וחיוך קטן הופיע גם על פניי.
"בנתיים תישני, את הריי לא רוצה לקבל את פניי אמך כשאת עייפה וישנונית, נכון?"
"כן…" אמרתי ופיהקתי.
"אני אהיה כאן, אם תצתרכי." הוא אמר וקם מהמיטה
"תודה שאתה תומך בי" אמרתי בזמן שעיניי נעצמות, ושוב נרדמתי.

התעוררתי למשמע הציליצול בדלת שביסר על כך שמישהו עומד מאחוריה.
הלכתי אל הדלת ופתחתי אותה.
"אמאאאאאאאאאא!!!!" שעגתי והתנפלתי עליה בחיבוק.
"התגעגתי אלייך!" אמרתי יותר בשקט, "גם אני התגעגתי." היא אמרה.
ואז הבנתי שאני חוסמת לה את הדרך, אז פיניתי אותה, אמי עברה והתיישבה
על הספה.
הייתה לי תחושה חזקה של דה ז'ה וו, מה שקצת הפחיד אותי.
בחנתי במהירות את הסלון, פוף, הקירות נקיים, ואין שום שטיח כחול מוזר
שמכוסה בכתמיי דם.
"קניתי לך כמה חולצות." היא אמרה וחייכה, "את רוצה לשתות משהו?" אמרתי,
היה ברור שהיא תירצה, "כן, תודה." היא אמרה.
אחרי שהבאתי לנו מיץ, אמא פתחה את אחת המזוודות, והתחלנו לחפור
בין הבגדים שלה, לבגדים שהיא קנתה לי.