המפלצת

זה היה באותו לילה ארור ואכזרי,

כאשר כל המחסומים והקירות נפלו לעזאזל ואני נשארתי חשופה,

חלשה לא עמדתי מול כל זה ופשוט בכיתי ומגרוני היבש יצא זעקה חלושה,

באותו הרגע שדון קטן יצא מהאפלה ונכנס לתוך גופי.

בהתחלה חשתי עקצוצים קטנים ותירצתי לעצמי שזה בטח סתם יום רע,

לאחר מכן זה היה כאב יותר חזק אך אמרתי לעצמי שזה בטח רגשות האשם,

יום אחד חשתי בנשיכה חזקה בתוכי אך הייתי בטוחה שאני סתם חולה,

עד שפשוט התרסקתי לתוך הרצפה ללא כל יכולת לקום.

הרגשתי פתאום ציפורניים קטנים יוצאות מתוך הבשר שלי ,

נסיתי לזעוק לעזרה אך גרוני הצטמק והיה עסוק בלהכניס טיפת אוויר לתוכו,

עייני יצאו טיפות של דם נוזלות על כל פניי מכסות אותם באדום אדמדם,

מכתפיי יצאו כנפיים אדומות כמו הוורדים,

שחורות כמו האפלה וארוכות ארוכות.

מאז אני מתעופפת לי ברחבי העיר הקטנה שאני גרה בה,

בוחנת מלמעלה את כל עלובי החיים ובני הטיפש עשרה המטומטמים,

מחייכת לעצמי ושמחה שאני כבר ממזמן לא אנושית.