המוות מחכה לך בסיבוב… – פרק 8

הגעתי לכיכר בערב בדיוק שהתחילו הזיקוקים. הלבוש שלי היה לבוש של מתחבא: סווטשרט שחור עם קפוצ'ון שהיה מונח על הראש שלי. מכנסי ג'ינס כחולים. נורמן היה מותאם לאווירה. הוא אפילו נתן לי את הקשת הזאת לשיער שעליה מוצמדים משני צדדים קרנים על קפיץ שלבסוף דגל ארצות הברית. האמת? לא היה לי אכפת שהמדינה שלי גדלה בשנה, אני פחדתי מאוד. מוות שרודף אחרייך זאת לא חוויה נעימה בכלל.
"למה אתה כל כך party pooper*?" שאל אותי נורמן "אם אני אתקשר ללוגן, זה יעודד אותך?".
הנהנתי.
"נהדר" הוא אמר וחייך. הוא הקיש את המספר בטלפון הנייד שלו.
"שים על רמקול" אמרתי לו.
הוא הקיש על אחד מהמקשים.
"לוגן" אמר נורמן "מה קורההההההההההההה?". האמת שנורמן לא הכפיל אותיות פשוט הצרחות בצד גרמו לזה להישמע ככה.
"רע מאוד!" אמר לוגן "רוזן נמחצה על ידי שלט ענקי".
נורמן פער עיניים ואני הבטתי בו באימה.
"מה איתך?" שאל נורמן "אם זה באמת המוות שרודף אחרינו אתה היית אמור למות איתה".
"אבל זה לא" אמר לוגן "אם אחד מתערב הסדר משתנה, אני הבנתי את הדרך לנצח את המוות, מחר אני חוזר הביתה, תפגשו אותי בעוד יומיים בבית הקפה הקבוע שלנו, בסדר? שם נדבר".
"אתה מבטיח?" שאלתי.
"כן" אמר לוגן.
נורמן ניתק את הטלפון.
נתתי לו את מבט ה"אמרתי לך" הכי טוב שלי.
נורמן רק נאנח.
"אין לי יותר מצב רוח לחגוג, אולי כדאי שנחזור הביתה" הוא הציע.
"אבל יש לנו עוד זמן, אם נדע מה התוכנית של לוגן נוכל לנצח את המוות, לפני זה יש לנו עוד אנשים" אמרתי "בוא ננסה להיזכר איפה ישבנו".
"שון ושיבון ראשונים" אמרתי "אחר כך לוגן ורוזן".
"נדמה לי שאחר כך סלינה והלנה" אמר נורמן "אבל מי אחריהם?".
"קרטר" אמרתי "קרטר מאוהב בסלינה, הוא רצה לצלם אותה".
"אוקיי, אז אחרי קרטר ישב…?" שאל נורמן.
"סאם" אמרתי. פתאום קלטתי שגם אחותי הייתה על הרכבת, וזה אומר שגם היא עומדת למות.
"ואחר כך אנחנו" אמר נורמן.
"אז.. אנחנו צריכים להזהיר את סלינה והלנה" אמרתי "תחפש אותן, ומהר".
"אני רץ" אמר לי נורמן וחצה את קהל האנשים.
סקרתי במבט שלי בין החוגגים.
יכולתי לראות בכל פינה איש לבוש גלימה שחורה עם חרמש.
התחלתי לבכות שוב ברגע שנזכרתי שאיבדתי חברה שנייה.