המוות מחכה לך בסיבוב… – פרק 7

הטלפון שלי צלצל. נורמן.
"נורמן" אמרתי לתוך השפורפרת.
"אתה בא היום למסיבת יום העצמאות בכיכר?" שאל אותי נורמן.
חשבתי קצת על זה.
"קדימה" אמר לי נורמן "אתה לא באמת מאמין לשטויות של קרטר, אתה תבוא, וגם אם הוא צודק, אז לוגן ורוזן ימותו, והם לא!, אף אחד לא ימות, אתה בא, ביי".
הוא ניתק את הטלפון.
שאני חושב על זה, זה אחד הדברים שאני הכי אוהב בנורמן, עכשיו לא כל כך הייתה לי ברירה אלא לבוא.
…
(לוגן)
לוגן תפס לעצמו בקבוק בירה קפוא בדיוק כמו שהוא אוהב. רוזן בצד הצליחה לשים יד על בקבוק שמפנייה בין ההמון החוגגים שדחפו זה את זה.
התנגנה מוזיקת רוק ואנשים צרחו.
ואז כולם השתתקו כאשר הזיקוק הראשון עף לשמיים והתפוצץ בכחול.
נשמעו קולות התפעלות רבות.
לוגן ורוזן עמדו מחוייכים בנקודה שאף אחד חוץ מהם לא עמד, ממש ליד הכניסה למלון.
עוד זיקוק התפוצץ.
למה לוגן בכלל דאג? זה לא יפגע בהם.
ואז זה קרה.
רוזן הביטה וראתה זיקוק מתקדם אליהם.
"לוגן תזהר!" היא צרחה והסיטה אותו מהמסלול. הזיקוק עף ופגע בגיטרה הענקית הזאת שתלויה על המלון.
"רוזן!" צעק לוגן אבל השלט נפל למטה ומחץ למוות את רוזן.
הדם הוטח בפנים של לוגן והוא צרח!
רצועות מעיים ארוכות אדומות ורטובות מדם היו כרוכות על הרצפה וחלק אפילו על הרגל שלו.
"לא!!" הוא צרח.
כל אנשי המלון היו המומים. הזיקוקים הופסקו וטלפונים ניידים הורמו בשביל להביא לשם ניידת.
יללות של סירנות נשמעו ולוגן היה לחוץ ופוחד.
קרטר צדק אבל… למה הוא עצמו לא מת? ואז לוגן הבין פתאום את הכל, גם איך לנצח את המוות….