הכישוף הנורא

בעיירה אחת בבית אחד, בחדר אחד הייתה ילדה אחת. לילדה קראו ג'ני, ג'ני אהבה לקרוא ספרים אבל היא הייתה ענייה ולא ידעה קרוא וכתוב. יום אחד ג'ני דילגה לה ברחובות העיירה כאשר לפתע נפלה לה האוזן. ג'ני רצה בבהלה במעגלים, עד שלפתע עצרה אותה מכשפה ואמרה לה אני יכולה לרפא אותך. ג'ני הסתכלה ואמרה "את מפגרת? נפלה לי האוזן זה לא צינון!". המכשפה הפכה בין רגע לרעה ומרושעת והחליטה ברוב קולות להטיל על הילדה קללה נוראית.
המכשפה:" חתיכת מטומטמת!"
הילדה:" מה את עושה י'זקנה?"
המכשפה:"אני מקללת אותך"
הילדה:" אני לא שומעת, נפלה לי האוזן"
המכשפה:" מרחבא חושרא ברטא חרטא"
הילדה הביטה במכשפה בבהלה וחזרה הבייתה.
הבית הריק התמלה בדממה, קרני ירח דקות הצליחו לחדור דרך התריסים. ג'ני פחדה שהמכשפה תכה בה שנית. לפתע היא הסתובבה אחורה וראתה בובה. הבובה לפתע התחילה לרוץ לעברה. ג'ני מתה ולפתע גם המשפחה שלה.
לאחר שנים רבות לאותו הבית לאחר שהיה נטוש, נכנסה משפחה ענייה, שלא ידעה על מה שקרה שם. לילדה שלהם קראו ברוריה. ברוריה הייתה ילדה יפה מאוד אבל היה לה שפם. לילה אחד ברוריה קמה באמצע הלילה וראתה במסדרון אישה זקנה.
הזקנה:" היי את שם"
ברוריה:"אני? אני?"
הזקנה:" כן את מי עוד במסדרון"
ברוריה:" טפיי עליך דברי יפה!"
הזקנה:"בסדר קיצר אל תגלחי את השפם או שתגמרי כמו ג'ני"
ברוריה:" אין לי שפם, זה עור מחוספס ומי זאת ג'ני"
הזקנה בשלב זה זרקה את הכוס שהחזיקה על ברוריה וברוריה התעוררה מהחלום הנורא.
באותו הבוקר ברוריה דבר ראשון גילחה את השפם ומתה. ההורים שלה גילו את זה וקפצו אל המדרגות אל מותם.