"הילדה הכי יפה בגן….."

פעם הייתה ילדה, היא הייתה בת חמש, קראו לה מאיה.
מאיה הייתה מאוד יפה…. היו לה עיניים כחולות וצמה ארוכה וזהובה. אבל אף אחד לא אמר לה שהיא יפה. אף אחד. כל הילדות קינאו בה על יופייה ולכן הייתה בודדה.
יום אחד, בגן, בהפסקה הילדה ציירה, לבד. הגננת ישבה מולה והתחילה לשיר: "הילדה הכי יפה בגן, יש לה את העיניים הכי יפות בגן…"
מאיה הסתכלה לכל הכיוונים לראות למי הגננת שרה. "את" אמרה הגננת למאיה והצביעה עליה. מאיה הסתכלה לאחור לראות את הילדה "הכי יפה בגן", והיו שם רק כמה בנים ששיחקו.
"אני?" שאלה מאיה
"כן" אמרה הגננת
ליתר ביטחון היא שוב הסתכלה לאחור לראות אם הגננת התכוונה לילדה אחרת, ושוב היו שם רק בנים.
אבל כן הייתה שם ילדה. קראו לילדה גל. כל הבנות בגן אמרו שגל היא הילדה הכי יפה בגן, אבל הן לא באמת התכוונו לזה. גל הייתה יפה, אבל לא כמו מאיה. גל שמעה את הגננת שרה למאיה וישר קינאה בה. כל היום היא רק נעצה מבטים במאיה, וראתה כמה היא באמת יפה יותר ממנה. בליבה היא רק רצתה שמאיה תמות, שהיא תוכל להיות הילדה הכי יפה בגן. נגמר היום וגל לא יכלה להירדם. היא רק חשבה על זה שמאיה יותר יפה ממנה. כל הלילה היו לה סיוטים. בבוקר, היא קמה לצחצח שיניים. היא הלכה לשירותים, ואז הסתכלה על המראה. היא ישר צרחה. אמא שלה באה לראות מה קרה והיא ראתה שכתוב על המראה בדם: "עכשיו את הילדה הכי יפה בגן!"
האמא ניקתה את הדם מהמראה ואמרה לביתה: תמיד היית ותמיד תהיי הילדה הכי יפה.
גל הלכה לגן וכל הילדים היו בקבוצה ודיברו על מאיה. כולם הודו שהיא באמת הייתה הילדה הכי יפה בגן וחבל שקרה מה שקרה. גל לא הבינה והיא הלכה אל חברתה נעה שרק בכתה
"מה קרה?"
"מאיה מתה…" אמרה נעה
"מה?" התפלאה גל "מה זאת אומרת?"
"היא מתה! מצאו את הגופה שלה היום בבוקר!" אמרה נעה בבכי.
כל היום כל הילדים דיברו על מאיה, רק גל לא דיברה, לא אמרה לאף אחד על אתמול ועל ההודעה שמצאה בבוקר.
כל הלילה היו לגל סיוטים. היא חלמה על ההודעה הכתובה בדם שמצאה בבוקר, על מותה של מאיה ועל השיר שהגננת שרה למאיה.
ואז הגיעה הבוקר….
"בוקר טוב!" אמרה אמא של גל. גל לא הייתה בחדר השינה. אז היא הלכה לשירותים לבדוק אם גל התעוררה יותר מוקדם.
"התעוררת מוקדם אה?" ואז היא ראתה את הגופה של גל על הרצפה בשירותים וראתה עוד הודעה כתובה בדם על המראה.
"אף פעם לא הייתי ואף פעם לא אהיה הילדה הכי יפה בגן"