היד הנעלמה

החלק שבין הכתף לזרוע הימנית של דלית כאב כבר כמה חודשים, אך בשעות בין הערביים של יום רביעי הכאבים נעשו חזקים במיוחד. החלטת הממשלה לבטל את הביטוח הממשלתי, ולשרת רק את בעלי הביטוחים הפרטיים גרמה לדלית להתעכב בהיוועצות עם רופא. אחרי השוואות מחירים באינטרנט על היוועצות עם מומחה מתאים גילתה דלית מודעה עם הכיתוב: "פגישת היוועצות חינם". המפרסם היה בית חולים "השרון" שידוע כבית החולים היוקרתי ביותר בארץ. דלית התקשרה לבית החולים, ונקבעה לה פגישה לבוקר יום חמישי.
בבוקר קמה דלית עם כאבים קשים ביד, אך היא הייתה מלאה תקווה שבקרוב כל הסבל ייגמר. כשהגיעה לבית החולים, היא הופתעה שכלל לא הייתה צריכה לחכות בתור, למרות שהקדימה, הרופא והפקידה המתינו לה, וקיבלו את פניה בחביבות.
אחרי שהסבירה לרופא את מה שהיא חשה, ולאחר בדיקה גופנית ראשונית, נשלחה דלית לבדיקת MRI שבוצעה מיד וללא המתנה. לאחר הבדיקה ליווה אחד האחים את דלית לחדר ישיבה גדול בבית החולים – שם המתינו לה חמישה רופאים ורופאות שהיו מומחים לתחומי רפואה שונים. היא התיישבה בחדר, והם אמרו לה שהם ישמחו לטפל ביד שלה עוד היום. אין אמנם וודאות בטוחה שהניתוח יצליח, אבל הסיכויים לא רעים בכלל. דלית שאלה כמה זה עולה, והרופאים השיבו לה שמכיוון שמדובר בטכנולוגיה חדשנית הניתוח יהיה ללא עלות. הם הוסיפו שהם גם חשים אמפתיה כנה לכאבים שלה, שעלולים להחמיר מאוד אם היא לא תקיים במהרה את הניתוח.
דלית חשדה ביחס הטוב מידי שקיבלה, אבל הכאבים העזים שחשה גרמו לה לתת את אמונה ברופאים ובניתוח. מיד לאחר הסכמתה הגיעה דלית בליווי האח לחדר הניתוחים. רגע לפני הניתוח ביקש האח מדלית לחתום על מסמך שמוותר על תביעה משפטית במידה ויהיו סיבוכים בניתוח. דלית ביקשה להתייעץ, אבל האח אמר לה שאם היא לא תחתום באופן מיידי, הניתוח יידחה לעוד חודשיים. דלית לא יכלה לחשוב על סבל של עוד חודשיים, וחתמה על המסמך.
כשדלית התעוררה מהניתוח היא לא חשה כאבים, למעט כאב ראש קל, אך לתדהמתה היד הימנית שלה נקטעה. אף אחד לא היה בסמוך אליה כשהתעוררה, והיא צעקה בבהלה לעזרה. כשאף אחד לא הגיע היא קמה מהמיטה, ויצאה מהחדר לעבר עמדת הקבלה. אחד הפקידים אמר לה להירגע, ושבעוד כמה דקות יבוא רופא להסביר לה על כל המצב. דלית צעקה על הפקיד ודרשה תשובות מיידיות. באותו רגע הגיע אחד הרופאים שזיהתה מחדר הישיבות, וביקש ממנה להתלוות למשרדו. "מיד אסביר לך הכל". הבטיח.
כשהגיעו למשרד, הרופא הציע לדלית משהו לשתות, אך דלית צעקה עליו שהיא רוצה את היד לה חזרה.
הרופא: "לצערי משהו השתבש, היו בעיות שלא ציפינו, וכדי להציל אותך ממוות נאלצנו לחתוך את היד".
דלית: "זה לא הגיוני. לא אמרתם לי שיכול להיות מצב כזה".
הרופא: "לא שאלת אותנו ספציפית, אבל דברים כאלה קורים. מעבר לכך יש לך את יד שמאל, וסביר להניח שלמרות שזו היד החלשה שלך, תוכלי לתפקד איתה באופן מיטבי תוך חודש- חודשיים. חוץ מזה, אל תשכחי שגם הכאבים שלך נעלמו".
דלית: "אני לא מאמינה למה שאתה אומר לי. אין אפשרות לנסות להרכיב את היד שלי מחדש?"
הרופא: "לצערי אין".
דלית: "מה עשיתם איתה? איפה היא עכשיו?"
הרופא: "שנייה, אני אבדוק במחשב…רגע…הנה…תראי, סה"כ עשית מצווה. השתלנו אותה בגוף של איזו מיליארדרית שכבר כמה שנים תורמת לבית החולים. גברת בן עזרא. מחלקת היולדות היא על שמה. בטח שמעת עליה".
דלית: "אין מצב! אתם תכננתם את זה מהרגע הראשון. אתם מנצלים איברים של עניים בלי ביטוח כדי להשתיל אותם בגוף של אנשים עשירים".
הרופא: "בואי, לא צריך להיות קונספירטיבית. אני מוכן שנגיע לעמק השווה. ניתן לך טיפול רפואי שקשור ליד בחינם לחמש שנים, ונהיה מוכנים לממן לך דמוי יד מעץ. פלטינה לצערי מאוד יקרה, ואין מצב שיאשרו לי מעבר לזה".
דלית קיללה את הרופא במגוון קללות עסיסיות, יצאה מבית החולים, והתקשרה למשרד עורכי דין לרשלנות רפואית. אחרי שהעבירה לעורכת הדין את כל המסמכים הנדרשים, עורכת הדין אמרה לה כי התהליך המשפטי יהיה די ארוך, ולכן היא לא תוכל לעבוד רק על אחוזים, דרושים סכומים ראשוניים מצידה של דלית לתחילת ההליך.
לאחר כחודש הכאבים חזרו לדלית, והיא התקשרה לבית החולים. מבית החולים נמסר לה שאם היא לא תחתום על וויתור על התביעה שהיא מתכננת, הם לא יהיו מוכנים לטפל בה. בבתי חולים אחרים דרשו מדלית סכומים שלא יכלה לעמוד בהם.
מובסת ומושפלת חתמה דלית על המסמכים השונים על מנת לקבל טיפול רפואי לחמש שנים, וכדי לקבל יד מעץ.
הרופא שקיבל את פניה בחמימות אמר לה: " מצחיק שהכל קרה לך ביד, כמו בתיאוריה של 'היד הנעלמה'".
דלית: "למה הכוונה?"
הרופא: "היה פעם איזה כלכלן- פילוסוף בשם אדם סמית שדיבר על תיאוריית 'היד הנעלמה'. התיאוריה אומרת שגם אם כל הגורמים נוהגים בדרך אנוכית, בסוף האינטרס הכללי יישמר גם לעניים, וגם לעשירים".
דלית: "אבל לי לא יצא מזה כלום. הייתה לי יד, ולקחתם לי אותה".
הרופא: "הייתה לך יד, אבל לא היה לך שכל. קיבלת שיעור. את צריכה לומר תודה".
דלית: "תודה רבה".