היא התווכחה איתו שעות
שעות הם התווכחו בצעקות עד לב השמיים
השכנים היו חרדים עם יד על הטלפון
דמעות ירדו מעיני שניהם ועיניהם צרבו
צלחות עפו ונשברו על הקירות ושולחנות הופכו
מסמכי גירושין עפו והתפזרו בחדר כמו עלים לבנים
בשלכת או שלג של התפרקות יצרים ועצבים
הוא לא ידע איך ולמה, אבל כנראה הוא עשה זאת
ידו הייתה על הסכין, והסכין הייתה בגופה העליון
הוא ניסה להוציא את הסכין בבהלה, אבל רק סובב אותה בטעות
והיא התפתלה בכאבי תופת
אבל היה חיוך על פניה, כאילו לזה קיוותה
כאילו זה נצחונה
ואז קרסה באחת בשלולית של דם והוא בכה
בהיסטריה כשהבין מה קרה, איך לעזאזל זה קרה?
הלחץ הנפשי היה גיהינום כשהוא לקח כמה דברים וברח לשומקום רחוק
מיד החל המצוד אחריו
ידיעות בעיתונים ובטלוויזיה ושוטרי חרש מגששים כל בדל מידע
והוא חש בזה ונטרף, כשהם מצאו אותו, חסר שפיות
מכור לסמים קשים ופרנויות ולא יודע מי הוא
התברר שהוא חושב שהוא רמזור
נדלק ונכבה אור ירוק אדום במצמוץ עין
החזירו אותו לארץ בכותונת משוגעים
סגור בחדר מרופד, הוזה ומלא פחדים.
תגובות (7)
מאוד יפה
תודה.
אם להגיד את האמת אהבתי את הקטע רק בגלל שהוא הזכיר לי את משינה.
חסר פואנטה. כתוב מצוין, אך חסר פואנטה.
זה בהשראת משינה. לא חייבים פואנטה, אני חושב. אפילו לא סוף, למרות שיש לסיפור/שיר הזה סוף. אני שמח שאת חושבת שזה כתוב טוב, זה העיקר מבחינתי. תודה.
אני יודעת שזה בהשראת משינה.
לא חייבים פואנטה בשביל לכתוב טוב, אבל מה שמגדיר מבחינתי קטע טוב הוא קטע שגורם לי לחשוב או קטע שאני יכולה לקחת ממנו משהו לחיים שלי.
מצד שני, אני בעצמי לא כותבת ככה, כמדומני. לא יודעת, לא חשוב.
אין על מה.
אני לא חושבת שאין פואנטה… אגיד מה אני רואה:
זוג שנכנס לריב כל כך מלוכלך, שהדחף שהיה בכל אחד מהם היה להשמיד את האחרת. הוא בנעיצת הסכין, היא בשמחה שלה על כך שהמעשים שהריב שלהם גרם לו לעשות יהרסו את המשך חייו, בין אם נפשית ובין אם משפטית. "אבל היה חיוך על פניה, כאילו לזה קיוותה, כאילו זה נצחונה".
לדעתי זה אחלה משל ושיקוף מעולה על סיטואציה קיימת ביחסים בין אישיים. אם אנשים היו מבינים את הטרגדיה וההפסד שבהתנהגות כזאת, במקום הליכה אחרי הדברים שיעשו להם אך ורק טוב, בלי אגו, העולם היה מקום נעים יותר בשביל האנשים.
זו הבחנה מעניינת… ונבונה מאוד. אני עצמי לא הבחנתי בזה, על אף שאני זה שכתבתי. ואכן, אגו הוא אויב האהבה. אני יודע זאת בתקופה זו של חיי, (לאחר שנכוותי). תודה רבה על התובנות, ועל התגובה מאירת העיניים.