היא במראה

היא פה. היא הגיעה. היא במראה שלי. חיוך מרושע על פניה החיוורים. ידיה מגואלות בדם. זה הסוף.
…..
איפה אני?! אני מתה? איפה היא?
הראייה שלי החלה להתבהר. אני בתוך תא בצורת קובייה. הטלפון שלי התחיל לצלצל, אני תוהה אם לענות או לא. אני מחליטה לענות.

– מלאני זאת את?
-כן!! מי זה?
– רק רציתי שתדעי שהיא רודפת אחרייך והשלושה האחרים. אני אחד מהם .היא כבר…..

הקו נותק. מי זה? מי אלה השלושה האחרים? מה אני עושה?

לפתע אני שומעת דפיקות בדלת הנעולה. המנעול מסתובב לאט לאט, צלילו החורק נשמע, והדלת נפתחת.
מופיע נער. בערך בגיל שלי, ולוקח אותי לחדר אחר.

"היא מעולפת", "איך בורחים?", "חבר'ה זאת מלאני!!", "מלאני תתעוררי!".

אני לא מזהה אותם. רק את הנער. זה ג'ייסון!! הידיד הכי קרוב שלי.
לידו עוד נער, הוא דומה לג'ייסון. כנראה אח שלו.

אני שואלת: "איפה השלישי?"
"שלישי? איזה שלישי?" אח של ג'יסון שואל.
"מישהו התקשר אליי והוא אמר שהוא מבין השלושה האחרים, ואז נותק הקו."
"מוזר" עונה ג'ייסון.

עוד דלת נפתחת. אני מרגישה תחושת ערפול. מישהו מציב מראה. ג'ייסון ואח שלו נעלמים, "היא" לוחשת לי :" מראות"

אני מסתכלת במראה. היא מופיעה בחטף מאחורי, ואני מרגישה שסכינים דוקרים אותי.
הפעם זה הסוף. אני רואה את המוות של עצמי. הכל שחור. הדבר האחרון שאני רואה זה שהמראה נמצאת אצל בית אחר. אני צורחת: "לאאא!!!"