ההחלפה-פרק 1

שעה: 7:00.
מיקום: ארה"ב, קליפורניה, לוס-אנג'לס, פסדניה, רחוב מדיסון 45.
"וולטר, מותק?" העירה אותו כריסטין, אמו, "תקום" והיא נענעה את כתפו.
וולטר זע במיטתו.
"אתה תאחר לבית-הספר, ואז אני האחר לעבודה."
"אני קם, אמא." אמר וולטר וקם על רגליו.
"יופי." אמרה, "שמתי על המיטה שלך את בגדיך, תתארגן."
לכריסטין היה שער חום גלי ועניים חומות גדולות וצבע עור שזוף, כמו לוולטר.
כריסטין סידרה את הבלורית הפרועה משינה שלו.
וולטר היה לבוש בבגדי בית הספר שלו: שלייקעס, אפודה אדומה ומגבעת קטנה שחורה.
קול הצופר מהאוטו נשמע, "אני בא, אמא!"
וולטר נכנס לרכב והם יצאו לדרך. כריסטין הורידה את וולטר בבית-סיפרו.
"תקשיב וולטר, היום אני חוזרת קצת יותר מאוחר מהרגיל, אז יש לך אוכל בתנור והכבלים בטלוויזיה תוקנו, אתה חושב שתהיה בסדר?" היא שאלה אותו.
"אבל הבטחת שנלך לסרט."
"טוב, אז מיד אחרי שאני חוזרת הולכים, טוב?"
"טוב, אני אסתדר, אני ילד גדול."
"אני בטוחה, אבל אל תצא החוצה, בסדר?"
"בסדר, אמא." רטן וולטר.
"יום נעים שיהיה לך" היא אמרה ונשקה על מצחו.
"ביי." הוא אמר לה ונופף לה לשלום ונכנס לתוך מבנה בית הספר.
—— ——- ——
שעה:7:60.
מיקום: המרכזייה.
כריסטין הגיעה למרכזייה.
היו שם כארבעים שולחנות המוצפים במכשירים אלקטרונים של שנות ה-20.
"הו. כריסטין! תודה לאל שבאת! אני צריכה את עזרתך כאן."
"מיד באה, מירי." אמרה כריסטין ופנתה אליה.
"כריסטין! יש כאן בעיה רצינית."
"מה הבעיה, לילי?"
"הוא מתלונן ש-"
"זה בסדר, אני אטפל בזה" הפסיקה כריסטין את דבריה ושמה את האזניות הגדולות.
ופנתה ללקוח. הבא אחריו והבא אחריו והבא והבא.
——- ——- ——-
שעה: 17:00.
מיקום: רחוב 110, מחוץ למרכזייה.
"אוי לי! אני מאחרת לוולטר" זעקה כריסטין והסתכלה בשעונה, אחרי סיום יום העבודה המפרך.
"לא נוראה, הוא בטח יבין את תפקידך פה." ניסתה לנחמה ריינה.
"אני חוששת שלא, כבר יומיים אני מבטיחה לו שנלך ביחד לסרט." אמרה כריסטין ומהירה להיכנס למכונית.
——- ——- ——-
שעה: 19:00.
מיקום: בית.
"חמודי, אני בבית." אמרה כריסטין כשנכנסה לביתה.
"וולטר יקירי?" היא שאלה, "אתה כאן?"
"וולטר?" היא שאלה עוד פעם.
שום מענה.
היא פתחה את התנור, האוכל עוד היה שם.
"וולטר, למה לא אכלת את ארוחת הצהריים שלך?" היא שאלה בזעף.
"טוב, אני ממש מצטערת שאיחרתי לסרט" היא דיברה חבית הריק.
היא שמע קולות מין הטלוויזיה. היא הלכה לסלון, אף אחד. הטלוויזיה הייתה דלוקה על התוכנית האהובה על וולטר.
"וולטר, אתה כאן?" היא שאלה עוד פעם ובקולה היה רמז של פאניקה, "הוא בטח בחצר או אצל חברים" היא אמרה לעצמה, מנסה להירגע.
היא יצא החוצה לגינה. שום דבר.
"רנדי, ראית את וולטר?" שאלה כריסטין את שכנתה.
"לא, אני מצטערת." היא ענתה, "אולי הוא אצל קלי."
כריסטין רצה לקלי.
היא נשמה לרווחה, ילדים שחקו שם בחצר.
היא חיפשה את וולטר בין הילדים, אבל הוא לא היה שם.

.וולטר נעלם.

ההמשך יבואו……ואולי לא