הגמד שסיבך הכל פרק 2

אמי שוכבת שרועה על הריצפה מכוסה בדם וליד מתג האור הגמד הקטן.
"תגיד לי שזה לא את.. תגיד לי שאתה לא עשית אתזה" אני צורחת.
"נורית זאת רק ההתחלה" לחש ונעלם.
אני מתקרבת לאיטי לאמי, השרועה על הריצפה והדם זולג וזולג ללא סוף.
אני מתאפקת שלא לבכות, אבל נשברת.
אני לא יודעת איך להגיב מה לעשות.
הדבר הראשון שעולה לי במחשבה שזהו, אני לבד בעולם הזה.
אמא שלי הלכה אין זאת שהייתה תמיד איתי ולצידי, איננה.
משפחה אין.
אני לבדי בביתי המעופש, לבדי בחיים.
מה אני עושה? איך אני ממשיכה, אני לא יודעת.
הדבר היחיד שעולה לי בראש זה לנעול את כל הבית היטב ולשכב לישון.
אמי תמיד אמרה ששינה עוזרת לחשוב בבהירות, אני חושבת ודמעה זולגת על לחיי.
אני עולה למעלה מחליפה את בגדי ונכנסת לישון.
* לאאא תהרוג אותי גם אני צורחת מנסה להתגבר על הרעמים.
הרגת כבר את כולם, מי נשאר לי ? לחיות לבדי בעולם הזה אני צורחת מתוך בכי.
לא, נורית לא גמרתי איתך עוד, הוצאת לי את הנשמה אני יוצא לך, הרס כל דבר ועכשיו תורי להרוס כל דבר אצלך.*
אני מתעוררת בבהלה מתנשפת ומרגישה זעה נוטפת ממצחי, אני יוצאת מחדרי ולקחת כוס מים ובספה אני רואה אותו- את הגמד.
אני מנסה להזכר איך נושמים..
"שלום לך" אומר ומחייך חיוך מתוק- כמעט אמיתי.
"מה אתה רוצה?" אני שואלת, כל גופי רועד.
" את שואלת מה אני רוצה? אני כלום, אני רק רוצה נקמה" אומר ומחייך חיוך נבזי.
" אה ובמקרה ששכחת את יכולה להופיע לך גם בחלומות, ובמקרה ששכחת גם את זה, לשלוט בהם"
אומר זאת בקול רגוע כאילו זה שפוי ולאחר רגע נעלם.
אני גוררת את רגלי לחדרי שאני כבר לא מרגישה בו בטוחה כמו תמיד.
הוא יכול להופיע בכל רגע בכל שעה ובכל מקום.
אני נשכבת וחושבת על מה שאמר הרגע..