הבית (חלק6)

דן ניגש אל הדלת ופתח אותה, לקראתו עמדה סופיה.
יפה מתמיד, אך גם מוכרת.
הוא הזמין אותה אל ביתה והם עלו לחדרו התחילו לתכנן את הפרוייקט.
לאחר כמה שעות של עבודה אמרה סופיה" אני רעבה, יש לך משהו לאכול בבית?"
"כן, בטח בואי למטבח"
"כן, תלך ואני אבוא עוד רגע" ענתה סופיה. ראו עליה שהיא לא הרגישה בנוח… משהו הציק לה והעיק לנשמתה.
כעבור 5 דקות הצטרפה סופיה אל דן למטבח והם ישבו לאכול. "תגידי, את יודעת במקרה משהו על הבית הזה?"
-"לא ממש" אמרה סופיה והפנתה את מבטה. דן שם לב לאי- הנוחות של סופיה..
הם היו לבד בבית, ופתאום נשמעו צעדים כבדים בקומה שלמעלה… וברז מים נפתח.. דן נבהל אבל לא הראה זאת לסופיה, שלא תחשוב שהוא פחדן או משוגע…אבל משהו בו דחק בו לשאול" שמעת את זהה??"
סופיה התעלמה תחילה מהשאלה ואז דמעות פרצו מתוך עיניה…
דן חיבק אותה ושאל אותה למה היא בוכה
"אני חייבת לספר לך משהו, אני לא יכולה להסתיר את זה.."
"את יכולה להרגיש חופשי לספר לי הכל, במילא אין לי למי לספר את זה" אמר דן בניסיון לשמח אותה.
"טוב, אז כששאלת אותי אם אני יודעת משהו בנוגע לבית, שיקרתי לך…"
דן הביט בה מופתע והמום.."מה זאת אומרת שיקרת? את יודעת משהו?? תספרי לי!"
"טוב אז ככה, אני יודעת הרבה דברים על הבית הזה. בגלל שהמשפחה שלי בנתה אותו… עוד במאה ה18…מכרו להם את השטח בזול בגלל שהיו סיפורים שהשטח מקולל.. יש כל מיני סיפורים על הבית. אבל חלק בחרו לא להאמין וחלק כן. אחד מהסיפורים הוא: שסבתא רבארבארבארבארבארבא שלי, אחריי שבעלה נפטר, בבית הזה בלי סיבות ידועות, התחתנה עם האדם איתו ניהלה רומן בסתר.. וכעבור 10 שנים שהם חיו בבית הזה, הוא עבר גירוש שדים ומת במהלכו… במשך דורות נפטרו עוד ועוד אנשים בבית הזה בלי סיבות.. ללא שום עקבות. כל מי ששהה בבית הזה לפחות במשך לילה אחד, סיפר שחלם חלומות מבעיתים אך לא זכר אותם.. ומספר חודשים לאחר מכן, אותו האדם שחלם היה נמצא מת באחד מהחדרים..אף אחד לא יכול לספר בוודאות באיזה מהחדרים…"
דלת הכניסה נפתחה בבת אחת ומאחוריה הגיחו אמו של דן ואחותו הקטנה.