הבית (חלק4)

כעבור מספר שעות, נשמעה נקישה על דלת חדרה של אמו של דן.. מאחורי הדלת הגיח דן. עם דמעות בעיניו." אני מצטער, פשוט הבית הזה , המות של אבא, הכל נראה לי ככ מוזר וקשה לי להתרגל.." אמר דן עם קול שבור..
אמו הביטה בו בחמלה, לא אמרה דבר וחיבקה אותו חזק. הלילה הגיע.
דן לא הפסיק לנוע במיטתו, נע מצד לצד ומזיע. הוא פתח את עיניו והרגיש שמסתכלים עליו. עיניים בכל מקום. אותן העיינים השחורות, רק שהפעם הוא זכר אותן.. והאימה שנמצאה בעיניים האלה, הפחידה אותו עד מוות. דן הרגיש שהוא עומד להתעלף בכל רגע ולכן יצא מהמיטה כדיי ללכת למטבח להביא לעצמו כוס מים. בעודו מוריד את הרגליים כדיי ללבוש את נעליי הבית, יד לבנה וחיוורת מלאת יבלות תפסה את רגלו הימנית