הבית (חלק10)

הרבה אור אפף את דן, והוא הסתנוור ממנו, בניסיון להגן על עיניו, הוא איבד את ההכרה.
"נראה לי שהוא לא משלנו.." נשמע קול לחשוש מכיוון חדר אחר.
"תירגעי, עוד נבין הכל. אני בטוח שזאת אי הבנה בסך הכל ושנפתור את זה בקלות" ענה קול סמכותי.
דן התעורר בתוך חדר מלא בקישוטים ובעיטורים, רהיטים מקושטים, ואף לא טיפת צבע שחור אחת, כל הצבעים הופיעו בחדר, בכל הגוונים..
הדלת נפתחה ומאחוריה הגיחו אישה, שנראתה כמו מיס עולם, ואפילו התואר הזה לא התאים ליופי כמו שלה. היה לה שיער לבן גולש,עד המתוניים, עצמות לחייה היו גבוהות ופניה סמוקים, ריסיה ארוכים, ושפתייה מלאות. ולידה עמד האיש הגבוה, מלא במקצת, בעל שיער פרוע.
שניהם חייכו אל דן…
הבחורה לחשה אל הגבר:"נראהלך שהוא מבין אותנו..? איך לדבר איתו?"
ואז פנה הבחור אל דן והחל לדבר אליו לאט כשהוא מדגיש כל מילה בעזרת כישורי הפנטומימה הגרועים שלו."אתם לא צריכים לדבר אליי כאל עילג" אמר דן " אני מבין אותכם מצוין…איפה אני?"
"אהה, אם כך הדבר הפך לקל יותר. שלום, אני דניאל סילברסוד השני, וזוהי בתי, עליסה. הבחורה שכעת התגלתה כעליסה קדה קידה. "נעים להכיר" חייכה אל דן.
-"איפה אני?" שאל דן בתוקף..
-"טוב, אמממ לא ככ קל להגדיר איפה אתה נמצא.." גמגם דניאל
-"בבקשה תסבירו לי, זה עוד אחד מהחלומות שלי? אני ער? אני חי? אני בהכרה?"
"ואוא עצור!"קטעה אותו עליסה." מה עובר עליייך! תשאל שאלה אחת ונענה לך עלייה בזמן המתאים. רק תשמור על קור רוח".
"תודה עליסה, כעת אקח את העניין מכאן" המשיך האב. "בוא נשב על כוס תה חם ונדבר על העניין ונסביר לך הכל".
דן לא הספיק לענות ונכנסו משרתים עליזים ומחויכים אל החדר עם כוסות תה ועוגיות שדן לא ראה כאלו מעודו, צבועיות והטעם שלהם הוא כמו טעם הקשת בענן.(אל תשאלו איך דן יודע).
בעודו מתענג דן על העוגיות, החל האב לספר על המקום והיכן דן נמצא:
"אז אתה בעצם נמצא במרחב לא מוגדר. בין עולמות" ניסה לנסח האב את המשפט בצורה הנכונה
"מה שאתה אומר זה שאני מת?"
"לא בדיוק. אתה בחלום.." ענה האב
דן גלגל את עיניו ונפל לאחור… הוא החל לראות הכל מטושט וכל הצבעוניות הפכה לצבע השחור, הדבר האחרון שראה הוא את דמויות האב ובתו מנסים להשיב את דן להכרה..הוא שמע את האב אומר" הו לא! התהליך מתרחש אצלו בצורה ההפוכה" ואת הבת צועקת"שמישהו יעשה משהו!! אבא תטפל בזה, אסור שזה יקרה לו….!"