הבובה של נטשה

שלום קוראים לי נטשה, אני בכיתה ד' אני גרה רק אם אמא שלי ומידי פעם מבקרת את אבא שלי גם אחותי הקטנה ושני אחיי הגדולים גרים עם אמא שלי, וסבתא שלי גרה ברוסיה אז מידי פעם שהיא מבקרת היא מביאה מתנות או דברים שלה מילדות שמצאה והם מתאימים לגילנו, בביקור האחרון שלה הגיעה דיברה טיפה נתנה לאחי ברוס ווקמן שרצה ולאחי הרולד היותר גדול קנתה ספרי לימוד מיוחדים, לאחותי הקטנה אמליה קנתה שמלה מתוקה, ולי קנתה נעליים יפיפיות ובושם יקר, אחרי שכולם עלו לחדרים היא ניגשה לחדר שלי ואמרה "נטשה לפני כמה שבועות עשיתי סדר בארגזיי ומצאתי את הבובה הראשונה והכי גדולה שלי שאמא שלי קנתה לי", היא הוציאה אותה משקית ונתנה לי זו הייתה בובה יפהיפיה ויחסית גדולה, נתתי לה חיבוק ונשיקה והיא ירדה למטה הנחתי את הבובה על הכיסא שלי שהיה מול המיטה שלי.
הגיעה הלילה כולם כבר הלכו לישון, לפתע נשמעו קולות נגינה קטנים מהפסנתר ואחר כך הם התגברו התיישבתי על מיטתי וראיתי שהבובה שהייתה על הכיסא כבר לא שם. קמתי בשקט והלכתי על קצות האצבעות, לפתע ראיתי את הבובה מנגנת, חשבתי שאני הוזה שיפשפתי את עייני שוב ושוב אבל עדין אותו הדבר. לפתע קולות הנגינה פסקו, הבובה הסתובבה אליי ותקעה בי עיינים ואז התחילה לומר שוב ושוב איזה מילמול ברוסית הצלחתי לפענח זה היה בערך כמו "אני שייכת לאדם אחד אני לא צריכה להיות כאן אני… ואני… ואני…", לפתע הרחתי ריח של פנקייק ירדתי במדרגות בשקט בשקט ובמטבח עמדו עוד שתי בובות וטיגנו פנקייקים , צלצול התחיל להישמע באוזניי ונהיה חזק יותר וחזק יותר לפתע כבר לא יכולתי לעמוד בזה התעלפתי פתחתי את עייני וראיתי את כול הבובות עומדות סביבי, המון בובות, מיליוני בובות, הצילצול עדין המשיך ופתאום בבת אחת צעקה אחת הבובות ברוסים "שלוש ארבע וו" כול הבובות הרימו אותי ולקחו אותי אל מיטתי. הצילצול עדיין המשיך הם כיסו גם את ראשי, לפתע הרגשתי ליטוף קל על ראשי קמתי בבהלה סבתא ישבה שם ואמרה "כבר חצי שעה השעון מצלצל ואת לא כמה, ואת התהפכת במיטה כמו שממית מה קורה לך?!?" הסתכלתי לבדוק שהבובה במקום הרי אם הכול היה חלום אז.. אבל הבובה לא הייתה שם..