האמת שבאימה- דייט ראשון הכי יפה (חלק 1)
"לא נכון! לא נכון! לא נכון!" אמילי צרחה באוזני חברתה איזבל. ברנדון, הבן הכי מגניב בשכבה, הזמין אותה לדייט.
"אוף, אם את לא תרגעי, אני לא אוכל לאפר אותך נכון!" איזבל כבר התחילה להתעצבן.
נשמעה דפיקה בדלת.
"מי זה? מי זה?!" התרגשה אמילי, היה נדמה שליבה נעתק ממקומו.
"חכי רגע, אלך לבדוק." איזבל אמרה בנימה מרגיעה. ירדה במדרגות, פתחה את הדלת, ברנדון היה שם.
"הי איזבל. אמילי בבית?" שאל ברנדון בחביבות.
"כן, היא כבר תהיה מוכנה. כנס, תרגיש בבית." איזבל הזמינה כמו שזהו היה ביתה. היא רצה במעלה המדרגות, נכנסה לחדר וטרקה את הדלת.
"הוא פה! הוא פה! תתכונני, מהר!" צעקה ברחש על אמילי.
אמילי וברנדון כבר היו בחוץ. הם הלכו ברחוב בידיים שלובות, כמו זוג שיחד כבר שנים.
"לאן אנחנו הולכים ברנדון?" שאלה אמילי, בלי שמץ לדאגה.
"אנחנו הולכים לפארק הישן." ענה ברנדון.
אמילי נרתעה ועצרה. "וואו, זה מסוכן ללכת לשם. יש שם כנופיות בשעות כאלו." פניה היו לבנים כמו סיד.
"אוי נו, אל תהיי פחדנית. אני איתך, תסמכי עליי." השיב ברנדון.
כנראה אמיטלי הייתה כל כך מוקסמת מדבריו, שהסכימה להמרות פי אימה. והם הלכו לכיוון הפארק.
הם צעדו לתוך הפארק, הלכו והלכו, בסופו של דבר הגיעו לקרחת יער.
" אז מה את חושבת אמילי?" ברנדון שאל.
"המקום הזה מקסים בעיני." השיבה אמילי.
"רוצה…" ברנדון אמר ונצמד אל אמילי. היא הבינה את הרמז.
"לא, אנחנו עדיין צעירים מדי!" אמרה לו והתרחקה מגופו.
"יואו! אני ידעתי שאני לא צריך לצאת איתך! הבחורים צדקו, את באמת לא נותנת!" אמר ברנדון, הייתה דממה.
צליל משונה שבר את הדממה. הם הביטו מסביב, מבוהלים מהצליל הלא מזוהה, המפחיד, המרתיע.
"ברנדון, מה זה?" אמילי שאלה בלחש.
"אני לא יודע, אבל אנחנו צריכים לצאת מפה." ברנדון השיב.
תגובות (0)