האישה בלבן

פעם עבדתי בחברת מוניות. לא חברה גדולה, הייתי צריך קצת כסף בשביל לימודים, אז מצאתי איזה עבודה פשוטה. יש מישהי שהסעתי פעם במונית, מישהי שאני לעולם לא אשכח. הכל התחיל ערב אחד, כהגעתי לתחנה, כמה דקות אחרי הגיע בחור אחד שהחזיק את הכתף עם נייר מלא דם ואמר: ״זה פעם אחרונה שאני מסיע את האישה בלבן!״. לא הבנתי אז שום דבר. חשבתי שזה רק צחוק או שסתם איזה כלב לבן נשך אותו. כמה ימים אחרי, מישהו התקשר להזמין מונית. שלחו אותי לרחוב אלנבי. נסעתי לנקודה שממנה הזמינו את המונית ונדהמתי מהבחורה שאותה הייתי צריך להסיע. זאת היתה בחורה גבוהה, עם עיינים שחורות וכולה הייתה עטופה בבגד אחד לבן מהראש עד הקרסול. כמו מין שמיכה ענקית שעטפה אותה מהראש עד הרגליים. האישה נכנסה למושב לידי ואמרה: ״קח אותי לאבן גבירול״. הקול שלה היה נמוך, צרוד ומבחיל. לקחתי אותה לאבן גבירול והיא אמרה לי ״חכה כאן!״. לא העזתי לנסוע משם. האישה ירדה מהרכב והלכה לתוך סמטה חשוכה. עם האורות של הרכב ראיתי שהיא מוציאה משהו מתוך הבגד שמכסה אותה וקוברת אותו באדמה. האישה חזרה לתוך הרכב ולא אמרה כלום. הסתכלתי עלייה כמה שניות ואז התחילה להתקרב אליי יותר ויותר ואז… אייי!!!!! האישה נשכה אותי בכתף! כשהיא עזבה לי את הכתף ראיתי שיש לה מלא שיניים מחודדות, וכל הכתף שלי הייתה מלאה בדם! האישה ירדה מהמכונית ולפני שהיא תספיק לעשות עוד משהו נסעתי משם היא מהר שיכולתי! כשהגעתי לתחנה אמרתי לחברה שם:״ תגידו, אתם משוגעים?! אני בחיים לא עושה את זה שוב!״. וזהו, מאז מעולם לא הסעתי שוב את האישה בלבן.