האור נכבה

היה זה ערב סתווי רגוע, ברחוב נדלקו הפנסים, וכולם נכנסו לבתיהם.
אני חייתי לבד בבית, לא מזמן מצאתי לי עבודה חדשה. יצאתי למרפסת לנשום את האוויר הסתווי והקריר.
הדלקתי סיגריה וחשבתי על החיים, הסתכלתי על החצר שלי ועל האנשים החולפים.
השכונה שלנו הייתה שקטה- כמעט כולם הסתדרו עם כולם. ורק לעתים רחוקות בלבד קרו פה ושם קטטות בין שיכורים.
אני לא זוכר כמה זמן בדיוק הייתי במרפסת- הייתי שקוע במחשבות. כמעט ולא עברו אנשים בחוץ, ומפעם לפעם חלפה מכונית. בחוץ כבר החשיך, וכבר איבדתי את תחושת הזמן. הצצתי בשעון היד שלי: "23:15"… "איך הזמן טס.." חשבתי לעצמי.
בסיום הסיגריה האחרונה, העפתי מבט לעבר החצר- וראיתי שמישהו עומד ליד ארגז החול בגן השעשועים. פנסי האורות היו מעומעמים והיה קשה לזהות את הצללית המסתורית. זה נראה כמו גבר. מוזר, הייתה לי תחושה שהוא מסתכל ישירות על המרפסת שלי, בלי להזיז את מבטו. וכך הוא עמד במשך 3 דקות נוספות, בלי לזוז ממקומו.
בחוץ נהייה יותר מדי חשוך, אבל משום מה לא רציתי לעזוב את המרפסת. עכשיו כבר התעניינתי- מי הוא האדם הזה שמסתכל ישירות עלי.
פנס הרחוב ליד הגבר ההוא, נכבה בפתאומיות. הצללית נעלמה בחשכה. "מוזר.." חשבתי אני. "אף פעם לא היו לנו בעיות עם מערכת החיוט..ופתאום..". טוב, הגיע הזמן לחזור לדירה. נכנסתי למטבח, ומזגתי לעצמי תה חם וחזק, כדי להתחמם.
רציתי ללגום מהתה, כשפתאום כל האורות בדירה שלי נכבו. כל כך נבהלתי שספל התה כמעט נשמט מידי.
צמצמתי את עיני וחיפשתי את מתג האור, אבל אחר כך עצרתי. שמעתי שדלת הכניסה שלי טיפה נפתחה! קפאתי במקומי… בתוך תוכי הכל התערבב והתבלבל. לאחר מכן שמעתי צעדים איטיים במסדרון. הרגשתי איך הפחד משתלט עלי.
מה קורה כאן?! יכול להיות שבא גנב?! עדיין נמצאתי במטבח. פחדתי לעשות אפילו צעד אחד קטן. הצעדים התקרבו אל חדר השינה שלי. היו גם קולות כאלה.. כאילו גוררים משהו על הרצפה.
אני כל כך פחדתי..לא הרגשתי פחד אימים שכזה מעולם. אך למרות הצמרמורת שרגשתי בכל גופי, התחלתי להתקדם לעבר המסדרון. במסדרון היו עקבות שחורים בצורת קו.
אוי, אלוהים, והריח האיום הזה! הריח היה פשוט בלתי נסבל! ואז שמעתי שהיצור הזה, מי שזה לא יהיה- התחיל להתקדם לכיווני.
לא ידעתי מה לעשות והתחלתי ללכת לאט לכיוון המרפסת. נעלתי את דלת המרפסת אחרי וחיכיתי לגרוע ביותר. היצור הזה כבר היה בסלון, ואני רציתי לראות מה זה היה!
אבל בכמה מטרים ממני עמד משהו שחור ומגעיל עם ידיים ארוכות, ולא היו לו בכלל עיניים.
צמרמורת עברה בכל גבי. הפחד התחיל לחנוק אותי והיה לי קשה לנשום.
היצור הזה התחיל להתקרב יותר ויותר קרוב אלי, בעודו גורר אחריו את ידיו הארוכות. הרמתי בזהירות את ראשי למעלה- בעודי שוכב, וראיתי יד שחורה על זכוכית אדן החלון. אלוהים אדירים! כמעט הקאתי את נשמתי! אני רציתי להתקשר למישהו, לקרוא לעזרה.. אבל למזלי הרע הטלפון שלי נשאר בסלון, יחד עם היצור הנורא הזה. אלוהים אדירים! תשמור עלי, תציל אותי, התחלתי להתפלל.
היצור ההוא השמיע צרחה איומה- ולאחר מכן הכל השתתק, ודממה השתררה בדירה.
פתחתי את עיני, בחוסר הבנה מוחלטת של כל מה שקרה עכשיו. לאט, ובזהירות הרמתי את עצמי על ברכי. היצור נעלם. האור שוב היה דלוק.
כולי חיוור, לא הצלחתי להתנער ממה שראיתי קודם. קמתי כל רגלי, והסתכלתי על הזכוכית. הייתה עליה טביעת יד שחורה.
אחרי המקרה הזה עברתי לעיר אחרת, שכרתי דירה, ואני מצטמרר כל פעם מחדש כשאני נזכר בסיפור הזה.. לפעמים ביציאתי למרפסת אני מבחין בצללית מוזרה….
עם ידיים ארוכות……!